מסכת זבחים פרק ט משנה א-ב

ט,א  המזבח מקדש את הראוי לו.  רבי יהושוע אומר, כל הראוי לאישים–אם עלה–לא יירד, שנאמר "היא העולה על מוקדה" (ויקרא ו,ב):  מה עולה שהיא ראויה לאישים, אם עלת, לא תרד–אף כל דבר שהוא ראוי לאישים, אם עלה, לא יירד.  רבן גמליאל אומר, כל הראוי למזבח–אם עלה–לא יירד, שנאמר "היא העולה על מוקדה על המזבח" (שם):  מה עולה שהיא ראויה למזבח, אם עלת, לא תרד–אף כל דבר שהוא ראוי למזבח, אם עלה, לא יירד.  אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושוע אלא הדם והנסכים–שרבן גמליאל אומר לא יירדו, ורבי יהושוע אומר יירדו.  רבי שמעון אומר, הזבח כשר והנסכים פסולין, הנסכים כשרים והזבח פסול, אפילו זה וזה פסול–הזבח לא יירד, והנסכים יירדו.

ט,ב  אלו אם עלו, לא יירדו:  הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו, ושקיבלו הפסולין וזרקו את דמו.  רבי יהודה אומר, אף שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים–אם עלת, תרד.  רבי שמעון אומר, לא תרד, שהיה פסולה בקודש:  שרבי שמעון אומר, כל שפסולו בקודש, הקודש מקבלו; לא היה פסולו בקודש, אין הקודש מקבלו.