מסכת טבול יום פרק ג משנה ו-פרק ד משנה א

ג,ו  טהור שנגס מן האוכל, ונפל על בגדיו ועל כיכר של תרומה–טהור.  היה אוכל זיתים פצועים, ותמרים רטובות–כל שהוא רוצה למוץ את גלעיניתו, ונפל על בגדיו ועל כיכר של תרומה–טמא; היה אוכל זיתים נגובין, ותמרים יבשות–כל שאינו רוצה למוץ את גלעיניתו, ונפל על בגדיו ועל כיכר של תרומה–טהור.  אחד טהור ואחד טבול יום, באלו.  רבי מאיר אומר, אלו ואלו טמאין בטבול יום:  שמשקין של טמא מכשירין לרצונו, ושלא לרצונו.  וחכמים אומרין, אין טבול יום טמא. 
 

 

ד,א  אוכל מעשר שהוכשר במשקה, ונגע בו טבול יום או ידיים מסואבות–מפרישין הימנו תרומת מעשר בטהרה:  מפני שהוא שלישי, והשלישי טהור לחולין.