מסכת טהרות פרק ג משנה ג-ד

ג,ג  טמא מת שסחט זיתים וענבים–כביצה מכוון, טהור:  ובלבד, שלא ייגע במקום המשקה.  יתר מכביצה, טמא–שכיון שיצאת טיפה הראשונה, נטמאת בכביצה.  אם היה זב או זבה–אפילו גרגר יחידי, טמא:  שכיון שיצאת טיפה הראשונה, נטמאת במשא.  זב שחלב את העז, החלב טמא–שכיון שיצאת טיפה הראשונה, נטמאת במשא.

 

ג,ד  כביצה אוכלין שהניחן בחמה, ונתמעטו, וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, כזית פיגול, כזית נותר, כזית חלב–הרי אלו טהורין, ואין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא; הניחן בגשמים, ונתפחו–טמאין, וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא.