מסכת ידיים פרק ד משנה ה-ו

ד,ה  תרגום שבעזרא ושבדנייאל, מטמא את הידיים.  תרגום שכתבו עברית, ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי–אינו מטמא את הידיים.  לעולם אינו מטמא, עד שיכתבנו אשורית על העור ובדיו.

 

ד,ו  אומרין צדוקיין, קובלין אנו עליכם פרושים:  שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, ספרי המירם אינן מטמאין את הידיים.  אמר רבן יוחנן בן זכאי, וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד:  הרי הן אומרין, עצמות חמור טהורים, ועצמות יוחנן כוהן גדול טמאים.  אמרו לו, לפי חיבתן, היא טומאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואימו, תורבדות.  אמר להן, אף כתבי הקודש, חיבתן היא טומאתן; וספרי המירם שאינן חביבין, אינן מטמאין את הידיים.