מסכת מכשירין פרק ג משנה ז-ח

ג,ז  החמרים שהיו עוברין בנהר, ונפלו שקיהם במים–אם שמחו, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם הפכו.  היו רגליו מלאות טיט, וכן רגלי בהמתו, ועבר בנהר–אם שמח, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם עמד או הדיח באדם ובבהמה טמאה, לעולם טמא.

 

ג,ח  המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים, בשביל שיחוצו–הרי זה בכי יותן.  המוריד את הבהמה לשתות–המים העולים בפיה, בכי יותן; וברגליה, אינן בכי יותן.  אם חישב שיידוחו רגליה, אף העולין ברגליה בכי יותן.  בשעת היחף והדיש, לעולם טמא.  הורידה חירש שוטה וקטן–אף על פי שחישב שיידוחו רגליה, אינן בכי יותן:  שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה.