מסכת מקוות פרק ו משנה ו-ז

ו,ו  גצטרה שבמקוה, והטביל בה את הכלים–טהרו מטומאתן, אבל טמאין על גב כלי חרס; אם היו המים צפין על גביו כל שהן, טהורין.  מעיין שהוא יוצא מן התנור, וירד וטבל לתוכו–הוא טהור, וידיו טמאות; ואם היו על גביו רום ידיו, אף ידיו טהורות.

 

ו,ז  עירוב המקוות–כשפופרת הנוד, כעובייה וכחללה, כשתי אצבעות חוזרות למקומן.  ספק שהיא כשפופרת הנוד, ספק שאינה כשפופרת הנוד–פסולה, מפני שהיא מן התורה.  וכן כזית מן המת, כזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ.  כל שיעמוד בשפופרת הנוד, ממעטה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שהוא מבריית המים, טהור.