מסכת נידה פרק ז משנה א-ב

ז,א  דם הנידה, ובשר המת–מטמאין לחין, ומטמאין יבשין.  אבל הזוב, והנועי, והרוק, והשרץ, והנבילה, ושכבת זרע–מטמאין לחין, ואין מטמאין יבשין; ואם יכולין לשרות ולחזור לכמות שהיו–מטמאין לחין, ומטמאין יבשין.  וכמה הוא שרייתן, בפושרין מעת לעת.  רבי יוסי אומר, בשר המת שיבש–אם אינו יכול לשרות ולחזור לכמות שהיה, טהור.

 

ז,ב  השרץ שנמצא במבוי, מטמא למפרע–עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ, או עד שעת הכיבוד.  וכן הכתם שנמצא בחלוק, מטמא למפרע–עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם, או עד שעת הכיבוס.  ומטמא בין לח, בין יבש.  רבי שמעון אומר, היבש מטמא למפרע; והלח אינו מטמא, אלא עד שעה שיכול להיות לח.