מסכת עוקצים פרק א משנה ה-ו

א,ה  כל ידות האוכלין שבססן בגורן, טהורין; רבי יוסי מטמא.  פסיגה של אשכול שריקנה, טהורה; שייר בה גרגר אחד, טמאה.  שרביט של תמרה שריקנו, טהור; שייר בו תמרה אחת, טמא.  וכן בקטנייות–שרביט שריקנו, טהור; שייר בו גרגר אחד, טמא.  רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול; ומטמא בשל קטנייות, מפני שהוא רוצה במשמושן.

 

א,ו  עוקצי תאנים, וגרוגרות, והכליסין, והחרובין–הרי אלו מיטמאין ומטמאין, ומצטרפין; רבי יוסי אומר, אף עוקץ דלעת.  עוקצי האגסין, והקרוסטמלין, והפרישין, והעוזררין, עוקץ דלעת טפח, ועוקץ קינרס טפח, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, טפחיים–הרי אלו מיטמאין ומטמאין, ולא מצטרפין.  ושאר כל העוקצים–לא מיטמאין, ולא מטמאין.