מסע ארוך ומוזר

אף אחד לא יעלה בדעתו שפעם הם
גרו עם האינדיאנים באמריקה, ושהם
פעם חתמו על מכתבי האהבה ששלחו
אחד לשני ב"זאב רוקד" ו"עורב"…
 

לבאסקים יש מנהג, להשאיר מתנה בביתו של אדם כאשר מבחינים בסימן כלשהו של התעלות רוחנית מצידו. בתרבות הזאת, "לא השתנית אפילו בקצת", זה האנטיתזה של מחמאה.

מנקודת מבט זו, רבי אברהם נוביק ואשתו שרה, זוג חסידים הגרים בארץ ישראל, הרוויחו המון מתנות. אם נסתכל עליהם, אף אחד לא יעלה בדעתו שהמסע הרוחני שלהם החל במגורים זמניים עם אינדיאנים אמריקאים, ושהם פעם חתמו על מכתבי האהבה ששלחו אחד לשני ב"זאב רוקד" ו"עורב".

אברהם, אז סטיבן, מיקד את משאביו הרוחניים בטבע, ואילו שרה, אז אליסון, נמשכה אל המיסטיקה הרוחנית של אחיה החסיד שחי בירושלים.

שניהם היו בדרכם לפרו כאשר הגורל חיבר בין אלרגיה חמורה שהתפתתה כתוצאה מהחיסונים המקדימים, ובין מחשב כושל של חברת הנסיעות. הזוג נוביק הרגישו כעת את התכנית האלוקית. הם החליטו שהם יוותרו על דרום אמריקה ויגלו אם הארץ המובטחת מבטיחה גם להם משהו.

הם הגיעו לישראל. אברהם העביר לילות רבים בהרים של מדבר סיני ורקד עם חסידים בצפת. שרה שמעה את קריאתו של אלוקים בסופת גשמים ושניהם עזבו את ההתמכרויות שהיו להם מחייהם הקודמים, והגיעו למצב בו הם מתחייבים לשמור אמונים לדבר שנקרא תורה.

בניגוד להתפתחות הרוחנית שלהם, ההתחייבות שלהם אחת לשני, לפני שנים, הייתה כמעט מיידית. הם התחתנו ארבע פעמים, החל מנישואין אזרחיים עם טקס-קונצרט ובסוף – על ידי רב אורתודוקסי במונסי, ניו יורק. כיום, אחרי עשרים שנה שהם ביחד, דבר לא ניכר מהגלגול הקודם. הם לבושים בבגדי חסידים ובביתם משתקף הסגנון החסידי והערכים על פיהם הם חיים, כמנהיגי קהילת חסידי ביאלה בבית שמש.

מסעם של הזוג נוביק נכתב בספר שכתב הרב אברהם נוביק "One Love United", כשהוא מקדיש אותו לאשתו, הנשמה-שותפה-התאומה. בספר הוא מתאר את התהליך שעברו – מהיפים צעירים ואידיאליסטים המחפשים אחר האמת, למשפחה חסידית.

כמו שמותיהם המקראיים, אברהם ושרה, הם עזרו לרבים נוספים להתקרב אל היהדות, כשהם מסייעים למתקרבים במציאת מקומם הרוחני בעולם.

"אדם חייב תמיד להתמקד בחיפוש אחר האמת, כך שזה יהיה היעד האמיתי והמוחלט שלו", אומר רבי נוביק. "אני בעצמי עדיין במסע, תמיד יש עוד מקום לגדול ולצמוח, על פי המסורת היהודית אדם נקרא 'מהלך'".

וכיצד יודע רבי נוביק שהוא אכן מצא את האמת הנצחית והסופית?

"בכל השבילים אותם גיליתי", הוא מסביר, "תמיד מצאתי היבטים שמשכו אותי, ואילו שבילים אחרים היו מפוקפקים או סותרים. כל אחד מהם הוביל אותי לנקודה של סיפוק עצמי והשלמה – ושעמום.

"היום, בעולם היהדות, כאשר גיליתי בעצמי פוטנציאל אדיר יותר מכפי שחשבתי שיש בי, אני לא מרגיש שאפילו התחלתי להרגיש את הטיפות הראשונות של זרם הפוטנציאל מהצמיחה האישית שלי. אני מרגיש שעדיין לא התחלתי לשתות ממה שמעיין התורה מציע לי".

רבי נוביק ניהל פעם מרכז אינפורמציה יהודית לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. היום הוא מנהל את ישיבת "אמת ואמונה" בבית שמש. במבט לאחור, על הזמן בו חיו במחיצת האינדיאנים הוא אומר: "הטבע הוא מקום נהדר כדי להיות במחיצת אלוקים, אבל טבע הוא נקודת ממשק בין רוחניות וגשמיות. למרות שזו דרגה גבוהה של גשמיות, זאת דרגה נמוכה של רוחניות. כאשר אדם נמצא במקום בו הוא לא רואה את האלוקים, הוא יכול להגיע למקומות נמוכים מאוד".

"אלוקים נמצא בכל מקום והתפקיד שלנו הוא לגלות אותו בכל מקום", אומר רבי נוביק, "קל מאוד לראות את השם בעץ מאשר בבניין לבנים, בדיוק כפי שקל יותר להעלות ניצוצות מירק מבשר".

"אני לא חושבת שהמסע אי פעם נגמר", מוסיפה שרה. "עד שנגיע לשערי שמים, לכולנו יש את ההזדמנות בעולם כדי לעבוד על עצמנו כדי שלא רק נרפא ונתקן את עצמנו, אלא את העולם בו אנו חיים". ושרה טוענת שאדם לא צריך להפנות את גבו אל עברו.

"אני חושבת שזה תמיד מתפתח. כשאני חיה את חיי כשרה, אני מבינה שעדיין יש בי את המהות של "עורב" בתוכי ואני מגלה זאת דרך הריקוד, המוסיקה, והאמנות, דרך התורה, בעבודה בה אני עוסקת עם קבוצות שונות, כמו ניצולי שואה. אני שומעת שירים של חסידי ביאלה ואני בטוחה ששרתי אותם במעגלים האינדיאנים לפני עשרים שנה. זה לא כל כך קשה לי להתאים בין שני העולמות. אני יודעת שאנחנו צריכים לעשות הפרדה מכיוון שאנו העם הנבחר, אבל אני לא יכולה להכחיש שבשבילים בהם צעדתי, או בשבילים שניתנו לי לצעוד בהם, יש הרבה ממה שאני עכשיו".

האם היא מתחרטת?

"אנו צריכים להרגיש ולהתחרט על מעשינו מן העבר ואכן ישנם דברים עליהם התחרטתי וחזרתי בתשובה. מצד שני, כאשר פגשתי אנשים כמו האינדיאני המבוגר שהוביל אותי למגורים איתם, ואמר לי שהוא מרגיש שהעם שלו הם חלק מהשבטים האבודים, אז אינני יכולה להכחיש את קיומו של אלוקים בכל מקום בו הייתי".

"בקשו וחפשו את האמת לאמיתה", מעודד רבי נוביק. "להיות אמיתיים וכנים עם עצמנו זה הדבר הכי קשה בעולם. אבל אל תוותרו, המשיכו לחפש ולבקש את האמת".

* * *
רוזלי זצלמן גרה בישראל, כותבת ומחברת. ספרה – "Finding the Right "Words" (למצוא את המילים הנכונות), בהוצאת Targum Press.