מסע פנימי

שנים רבות ניסיתי למצוא את
הסוד, איך להרגיש שלמה עם
עצמי, לאהוב ולקבל את עצמי,
ויותר מכל, לגלות האם זה בכלל
אפשרי?!

איני מצרה על אותם זמנים בהם נהגתי כחילונית לכל דבר. לא הייתי רוצה לוותר עליהם. אני יודעת שהם חלק בלתי נפרד ממסכת חיי, ואילולא הם – לא הייתי היכן שאני היום! בעברי הייתי מעבירה את השבוע בצורה כזו שפעם אחת (במקרה ביום ששי) הייתי מתנתקת (בצער רב כל כך!) מן המחשב, הטלוויזיה והפלאפון, מייחלת ליציאה בערב עם החברים שינעימו את זמני בשיחות חולין, וגם למחרת ממשיכה לתור אחר הדברים שיפיגו את השעמום הנורא – שינה וקריאת ספרי רומן וציפייה מורטת שערות ליציאת שבת.

השבת הייתה ריקה לחלוטין מתוכן. ובכוונה פתחתי בה, כי למרות שזלזלתי בשמירת השבת, דווקא משם צמחה הישועה, משם מצאתי את עצמי עוברת תהליך שהעביר אותי מהקצה האחד למשנהו, וגרם לי לשנות את כל עולמי ומהותי.

הכל החל מאותה שבת בה יצאנו דרך מסגרת כלשהי לאכסניה ובה מספר מדריכים ממדרשה גבוהה ללימודי יהדות בירושלים. אני הגעתי לשם כדי להעביר סוף כל סוף שבת עם חברות בכיף, בלי לחפש דבר שיפיג את השעמום. יהדות הייתה הדבר האחרון שעניין אותי, למרות שכל חיי חיפשתי עומק ומשמעות, והתחבטתי בשאלות קשות לגבי המהות הפנימית שלי. תמיד אהבתי שיחות נפש וציטוטים פילוסופיים, ואף תכננתי ללמוד ולעסוק בפסיכולוגיה, מתוך שאיפה להבין את תורת הנפש על בוריה.

דיברו שם על חילונים-דתיים, אבולוציה, וגם על המהות האמיתית של היהודי. התגנבו לאוזניי מעט דיבורים שמצאו חן בעיניי. הפסקתי עם כל המחשבות והדברים שהעסיקו אותי, ומיקדתי את תשומת לבי.

הם דיברו על האמונה של השם באדם, שבזכותה הוא מחזיר לו את הנשמה בכל בוקר. ציטטו את "החוזה מלובלין" שאמר בכל יום לפני התפילה: "ריבונו של עולם! הריני רוצה להיות טוב. אמת, שגם אתמול אמרתי – ולא היה כך… אבל היום אני באמת רוצה להיות טוב!". גם הזכירו את רבי זושא שבכה לפני מותו, וכששאלו אותו תלמידיו מדוע, שהרי הוא צדיק ובודאי יכנס ישירות לגן עדן, השיב להם שהוא אינו פוחד שישאלו אותו בשמים למה לא היה כאברהם או כמשה (מפני שלא היו לו את כוחותיהם), אלא למה הוא לא היה עצמו, למה לא מיצה את כוחותיו, למה לא הגשים את עצמו?!

לא היה צריך יותר מזה. הם נגעו בנקודת התורפה שלי. מאותה שבת, בתהליך הדרגתי, קלטתי שכל חיי הייתי סגורה בבועה, אפופה בתחושות של תסכול, חוסר ביטחון עצמי, ועם זאת חוסר תקשורת עם הסביבה. כלפי חוץ הייתי צוחקת (רק כדי שלא יגידו שאני מרירה), מביעה דעה בקול (רק כדי שלא יראו שאני חסרת ביטחון), ומנסה למשוך כמה שיותר מבטים (כי תשומת הלב ואהדה מהסביבה היו מקור החיוּת שלי בכל יום מחדש).

השם צפה מלמעלה וידע לכוון את הדברים, כך שהשבת הזו תגיע בדיוק בזמן, בדיוק בתקופה בה הרגשתי שאין מנוס מהתסכול, כשהייתי זקוקה לחיזוק יותר מאי פעם, כשהפכתי לאדם עוין כלפי משפחתי, כשהתחלתי לפרוץ את גבולות הצניעות יותר ממה שפרצתי עד אותה תקופה, כשחיפשתי עומק ורציתי לגלות את מהותי.

זהו מלך מלכי המלכים, שעל אף אינספור הפעמים שאכזבתי וחיללתי את שמו בעולמו שלו – שהוא ברא ונתן לי את כל הנתונים לחיות בו בשלווה – קירב אותי אליו בדרך הנעימה והקרובה ביותר לליבי, ובזמן המדויק ביותר.

יצאתי מהמקום ההוא במוצאי שבת עם טעם של עוד. חשבתי לעצמי שאם זו יהדות, אז אני רוצה להכיר אותה יותר מקרוב, כי זה לא מה שלמדתי עליה. זמן מועט לאחר מכן גיליתי "במקרה" את ערוץ ‘הידברות’, כשזפזפתי בין הערוצים. אז עדיין הייתי מכורה לטלוויזיה, ובין לבין הייתי לוחצת 97 בשלט, וצופה מעט באנשים אחרים שמדברים אחרת. עד היום אני חבה רבות לארגון המבורך הזה.

אחרי המון התחזקות מקריאת מאמרים וצפייה בהרצאות באינטרנט, התחלתי להקפיד יותר על הצניעות. זה התחיל בשרוולי שלושת-רבעי, המשיך בחצאיות עד אחרי הברך, ונגמר בצניעות קומפלט – בדיוק לפי ההלכה.

כאחת שתמיד הייתה בוחנת תגובות של אנשים, עוד לפני שהביעה את תגובתה, עברתי מסע ארוך ופנימי, בתהליך של בירור וגילוי עצמי, ולמדתי לקבל ולאהוב את עצמי, גם ללא קשר לסביבה. שנים רבות ניסיתי למצוא את הסוד, איך להרגיש שלם עם עצמך, לאהוב ולקבל את עצמך, והאם זה בכלל אפשרי ונכון?!

את התשובה לכך קיבלתי באותו תהליך: אני חלק בלתי נפרד מפאזל גדול, יש לי תפקיד ייחודי. קיבלתי את הכוחות המיוחדים לכך, ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממני, וגם לא לעשות זאת במקומי. עם זאת, הכל ניתן לי מלמעלה. לכן איני מתרגשת מהחסרונות שלי, ומייחסת אותם ביחד עם ההצלחות – להשם בלבד. כי בבסיס הם לא באמת שלי, וכשם שיש לי אותם עכשיו, כך השם יכול לקחתם ממני. איני זקוקה לאישור של אדם אחר על מעשיי או על דעותיי, כי ישנו השם יתברך שאוהב אותי ללא גבול, ומקבל אותי בכל מצב. הוא גורם לכל מקרה שמתרחש בחיי ומכוון אותי אל התפקיד. הערך שלי במקומו מונח, ואיש לא יכול להזיזו. את החיוּת שלי בכל רגע ורגע, אני מקבלת אך ורק מהשם, ולכן אליו אני נושאת את עיניי. אני אוהבת את התורה והאמת שלו, ואני דומה לו (שהרי אנו מצווים להידמות להשם) בכך שאני אוהבת ומקבלת את עצמי ללא תנאי, לא משנה מה היה, מה קורה או מה יהיה – בדיוק כשם שהוא אוהב ומקבל אותי.

וכך זה נמשך, והסיפור לא נגמר. שנה וחצי לאחר תחילת התהליך, מצאתי את עצמי עומדת בפתחו של עולם חדש, ומתוודעת לקיומו של אדם מופלא, נשגב מבינתנו, בשם רבי נחמן מברסלב. הרב שלום ארוש, ראש מוסדות "חוט של חסד", ערך היכרות בינינו, למרות שרבי נחמן נפטר כבר לפני 200 שנה. כך מצאתי את עצמי קוראת בספריו וגולשת באתרו של הרב שלום ארוש, ומתחילה לחזור אל התמימות והפשטות האמיתית שבחיים, ודרכם – לממש את הזכות האדירה שנפלה בחלקי, להוות חלק ייחודי בעם נבחר, ולקיים את התורה הנצחית, של מלך מלכי המלכים אדון הכל.

אני ממליצה בחום לגלוש באתר "ברסלב ישראל" המבורך, כדי ללמוד מעט ממשנתו הענפה של אדם נשגב שנפטר לפני 200 שנה, אך ייעד את כל סודותיו לדורנו אנו, לחיזוק הנפש וחיזוק בעבודתו יתברך. היכנסו, ואני בטוחה שתתמכרו. לא לברסלבים בלבד!

אתם גם מוזמנים להיכנס אל האתר שברשותי – "מסע פנימי", שמכיל מאמרים, סרטונים והורדות בנושאי יהדות שונים כגון: אמונה וביטחון, שבת, מועדים, השקפה יהודית, צמיחה רוחנית, פיתוח האישיות, סיפורי ניסים וצדיקים, פגם הברית ועוד.
 

* * *
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)