מעשה מביטחון, פרק 2
כשהמלך שמע את דבריו, הוא הוציא כרוז בכל הממלכה שאין לתת לשום אדם חפצים הדרושים תיקון, אלא רק לתקן זאת בעצמם או לקנות חפץ חדש...
כשהמלך שמע את דבריו, הוא
הוציא כרוז בכל הממלכה שאין לתת
לשום אדם חפצים הדרושים תיקון,
אלא רק לתקן זאת בעצמם או לקנות
חפץ חדש…
מעשה מביטחון, פרק 2
המלך (שהגיע מחופש לעני) נכנס לביתו של העני ושאל לשלומו, והעני השיב בשמחה שהוא מרגיש טוב והכל נפלא.
המלך ראה את הקדירה עם המשקה שהיו מונחים על השולחן ות כל מיני המאכלים, והעני? הוא היה מלא בשמחה… אבל מתוך שמחתו כיבד את המלך בשתייה ובמאכל, והמלך היה שותה גם כן למען האהבה.
אחר כך, כשהתעייפו השניים, הם הלכו לישון. אבל המלך לא עצם את עיניו. הוא רצה לדעת מדוע העני הזה שמח? ומה גילה? שהוא שמח בלי שום דאגה.
בבוקר, כשהתעוררו השניים, ליווה העני את המלך לדרכו.
"מאין אתה לוקח זאת?" שאל המלך בדרכו החוצה.
"אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שהתקלקלו" השיב העני, "כי מלאכה שלמה אני לא יכול לעשות, אלא רק לתקן דברים שהתקלקלו, לכן אני יוצא בבוקר ומתקן אותם ומזה אני מקבץ את הסכום לו אני זקוק – חמישה או שישה זהובים (סוג של כסף) וקונה את השתייה והמאכלים מהם נהנינו יחד".
כששמע המלך את דבריו, אמר בליבו: ‘אקלקל לו זאת’, והעביר כרוז בכל הממלכה – שכל מי שיש לו חפץ כלשהו לתיקון שלא ייתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה חדש.
באותו בוקר, לאחר שהמלך הלך, העני יצא לדרכו לשאול ולבקש האם יש מה לתקן. אך אז שמע את הגזירה המוזרה: המלך החליט לא לתת לשום אדם לתקן חפצים שצריכים תיקון.
מה יעשה? מאין ישיג את הכסף? כיצד ישמח?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור