מפסיקה להתבכיין

"אבל למה היא עושה לי את זה?", "איך היא לא רואה אותי בכלל?", "מה עשיתי לה שזה מגיע לי?"… חודשיים אני מתהלכת עם המרמור הזה אצלי בלב, שעולה אט אט אל מעלה הגרון ומאיים להטביע את כולי בדמעות חמות של רחמים עצמיים.

מה לא חשבתי עליה? שהיא אגואיסטית ומתנשאת וכפוית טובה ורעה. וואו. כל כך קרובה היא הייתה אלי ובמחי יד של תקופה לא-משהו הפכה להיות כמעט אויבת.

אמאל'ה. הצלחתי להפחיד אפילו את עצמי עם עוצמת הרגשות השליליים שחשתי כלפי אותה אישה אהובה.

זה לא קורה לי הרבה. למען האמת, זה כמעט לא קורה לי בכלל, רוב יחסיי עם הזולת זורמים על מי מנוחות ואהבת חינם, אבל כאן היה לי כנראה לימוד חשוב שהייתי צריכה לעבור. זה לא נתן לי מנוחה בלילה וביום. הכעס הזה עליה, והתסכול מעצמי שאני כועסת עליה ולא מצליחה להעביר על מידותיי ולשכוח.

בוקר אחד הקב"ה כנראה ריחם עלי מאוד. היה זה בשמחת תורה האחרון, לקחתי לידיי את הספר אמרתי תודה ונושעתי של הרב שלום ארוש, – ספר סיפורים על ניסים ונפלאות שקרו למי שהתחיל להגיד תודה. הספר המרתק, שגמעתי בשקיקה, הצליח לשאוב אפילו אותי, ציניקנית ופסימית מטבעי. החלטתי להסתכל על הטוב בסיטואציה הקשה שהייתי נתונה בה מול אותה אישה קרובה, ולהאיר את ליבי בדיבורים טובים של תודה על היש וגם על האין.

החלטתי להתגבר ולסלוח. למחול. לשכוח.

למחרת בבוקר, כדי להשלים את המהלך הפנימי שלי, האזנתי לשיעורו של הרב ארוש, תפסיק להתבכיין, והרגשתי שחרור אדיר מתחושות התסכול והמועקה שליוו אותי בתקופה האחרונה. איזו הקלה!

עוד זה מדבר וזה בא. השיעור המטלטל עוד לא הסתיים והטלפון שלי מצלצל. זו היא. אני עונה לה בחדווה בלתי מוסתרת, כמעט בשמחה. אחרי סמול טוק קצר היא משתפת בתקופה הלא קלה שעברה. מתנצלת בפניי על ההתנהגות הלא מוסברת.

פתאום אני מבינה איך לכל התרחישים השליליים שטוויתי בראשי על אודות התנהגותה המוזרה לאחרונה של אותה קרובה לליבי, היה פשוט הסבר אחד, אמיתי ומדויק. היא עברה תקופה קשה. אני לא אשמה. היא לא חפצה ברעתי. אני חשבתי עליה כל כך רע, לחינם…

סיימנו את השיחה בידידות ובהערכה ובהקלה.

מאמרים נוספים בנושא:

כל אישה והסוד שלה

משחק השמחה

הדרך הכי טובה לחופש

הגלגל מסתובב

מילה טובה או תרופה?

מילה של מאמן

מילה, לא מסכה

הכובע של מירי

חלון יפה

לאמץ את ג'וי

אין כמו מחמאה

הגישה המנצחת

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

ניתקתי את הטלפון ואז זה השתחרר ממני באחת. גוש ענקי של מועקה ובכי צורב שקשה לעצור. איך יכולתי להיות כל כך עיוורת? איך יכולתי לשכוח את כל מה שיש בינינו בגלל תקופה אחת פחות טובה? ומה שהכי כאב לי היה – איך, איך, איך לא דנתי אותה לכף זכות?!

באותו רגע החלטתי – היה לא תהיה. מעתה ואילך, אני מתחילה להשתפר בעניין ומנסה לדון את כל האדם לכף זכות.

אל תחשבו שזה קל, כי כבר בשבוע שלאחר מכן התגלגלה לפתחי סיטואציה דומה ומעצבנת עד מאוד, שהיתי צריכה לגייס את כל כוחותיי ורצונותיי הטובים כדי להצליח לעמוד בהבטחתי לעצמי. השתדלתי מאוד ואולי גם הצלחתי. לא בטוח.

מה שבטוח, שלדון לכף זכות זו עבודה קשה ומפרכת, יומיומית ומאתגרת. אני מביאה כאן כמה תובנות שעוזרות לי במיוחד בנושא הזה:

1. הכל מתנת חינם – קודם כל וראשית לכל, אדם צריך להרגיש שאיש לא חייב לו כלום. חייכו אליך? חשבו עליך? איזה טוב ה'! הכל חסד חינם. כשאתה נמצא בתחושה הזו, אז  גם אם מישהו פעם שכח לחייך אליך או לא ראה אותך ממטר – אתה לא מתאכזב. זוכר שלא מגיע לך כלום ממילא.

2. חמש דקות ביום – חמש דקות ביום לקרוא בספר שעריו בתודה – בגן התודה של הרב ארוש, ולמתקדמים, גם כמה דקות של אמירת תודה על הפלאים והחסדים שה' נותן לך, יעזרו לך לחזק את ההבנה שאתה מוקף טוב וחסד. עם ההרגשה הזו – אם תיתקל בסיטואציה מאתגרת עם מישהו – יותר בקלות תצליח להחליף את הכעס המתבקש בהבנה ובקבלה של הזולת.

3. דמיון פרוע – מישהו הרגיז אותך? אכזב? עצום עיניים לשתי דקות ונסה להיכנס לנעליו. עכשיו צא בדמיון פרוע ותחשוב לפחות על סיטואציה אחת, גם אם בעיניך היא נראית מופרכת ורחוקה מהמציאות, שגרמה לו להתנהג כפי שהתנהג. תתפלאו לדעת כמה המציאות לפעמים עולה על כל דמיון. ויכול להיות שבעוד כמה ימים או כמה שנים יסיר הבורא מעט את המסך ותוכלו להיווכח כי הלה הייתה לו סיבה מוצדקת להתנהגותו. והיא הרבה פעמים באמת קרובה לתרחישי כף הזכות שניסיתם לדון אותו בדמיונכם הפרוע.

4. במידה שאדם מודד – תיאוריית הייחוס של קלי היא תיאוריה ידועה בפסיכולוגיה הגורסת, כי כאשר האדם נוהג בצורה לא טובה בסיטואציה מסוימת הוא שופט את עצמו לכף זכות, ומייחס את הכישלון שלו לתרחישים חיצוניים שקרו לו – למשל: יום רע בעבודה, תוצאה שלילית בבדיקות, אכזבה ממשהו שציפה לו או מתח שמלווה אותו לאחרונה.

אך בנוגע לחברו, אם ינהג כמוהו באותה סיטואציה בדיוק, ימהר האדם וישפוט אותו לכף חובה, וייחס לו את ההתנהגות השלילית שלו למדדים פנימיים כמו: אופי גרוע. או בקיצור: "הוא התנהג ככה כי הוא פשוט כזה. נו, זה הרי כל כך מתאים לו. ואני? אני בסך הכל נקלעתי לסיטואציה….".

כיהודים, אנו יודעים שאנו מעל לתיאוריות זמניות ויכולים לעבוד על מידותינו כדי להצליח לדון גם את האחר ברכות, כפי שהיינו דנים את עצמנו.

כלל ידוע הוא, שבמידה בה האדם דן את זולתו כך הקב"ה דן אותו עצמו. שווה לנו להיות רחמנים בעלי עין טובה כדי שגם אותנו ימדדו הקב"ה, וכן אנשים סביבנו, בעין טובה ובאהבה.

5. קשה אבל משתלם – לבסוף, חשוב לזכור שלדון לכף זכות זה אחד הניסיונות הקשים שבעבודת המידות שלנו. אבל יש עליהם שכר גדול, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. כפי שנאמר בתלמוד: "שישה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחים, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ז, ע"א).

וכפי שנהג לומר הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, שמבין כל הדברים הנ"ל לדון לכף זכות הינו הקשה ביותר. קשה? אבל בהחלט משתלם!

* * *

ליבי קראוס, הינה בעלת תואר שני בתקשורת ועיתונאות מהאוניברסיטה העברית. עורכת וכותבת.