מריחים את הסוף

החודש האחרון של שנת תשע"ט. אווירת סיום שנה.

ו"אווירת סיום" מהי?

כשמסיימים שנת לימוד או כשמסיימים קורס, יש תחושה של ירידת מתח, ירידת דיסטנס עם המפקדים, ירידה בכמות המטלות, מצפים לחופש ויש תחושה שהעומס מאחורינו.

אבל ביהדות כמו ביהדות, לא מצאנו "אווירת סוף שנה, סוף קורס"…

בסוף השנה, במקום תחושת ירידת מתח יש דווקא התעוררות. חודש אלול הוא חודש להתעוררות.

מסביב, הכל קורה בדינמיות ואינטנסיביות. אין הרבה רגעי שיגרה. הסוף מביא איתו עשייה מרובה.

לכן, כדאי מאוד לבחור נקודה אחת שתהווה עבורנו אי של יציבות בתוך כל הסוף הזה, בתוך כל הדברים שאנחנו רוצים לסיים ולהספיק, ונעבוד עליה. פעולה כזו תעניק לנו כלים להתמודד עם כל נקודה שנבחר בה בהמשך, וכך נוכל לטפל בתחומים רבים בחיינו.

נחליט, שלא משנה מה קורה וכמה עומס, בנקודה זו נישאר יציבים כל הזמן ובאופן קבוע, לא נתנדנד. יש כאלה שיחליטו לטפל באכילה, יש מי שיחליט לשנס מותניים ולחזק את האמונה, או להתנער מהעצלות והכבדות שליוו אותם במהלך השנה וכן הלאה. כל אחד לפי העניין והבחירה שלו. בפעמים שנחליט לצאת מהשגרה, אם זה נניח באכילה, אז נאפשר לעצמנו ליהנות מ'החריגה' הזו בשבת, אירועים, חגים וכן הלאה. אבל התפריט בכל שאר הימים יישאר יציב ושגרתי.

מאמרים נוספים בנושא:

עוד אלול הגיע

אלול – אימון לעצמי ושינוי להרגלים

משהו חדש עומד להתחיל!

אימון בלי הפסקה

כמה קטן ככה גדול
הפרומו להתחלה הגדולה
מי המלך?

הדרך לסליחה
מחר הם לא יהיו פה
הזדמנות לנצח
אנשי אלול

הכוח של מודה אני

צעד ראשון להצלחה

אני, מה שהייתי או מה שאהיה?

איך קוראים לפעולה כזו?

לקיחת אחריות.

בעבר, חשבתי שאחריות זה: לקחת על עצמי משימה, מטלה, לעמוד בזמנים ולתת דין וחשבון על העשייה…

בעבר, חשבתי שאחריות זה להתאכזב כשלא הצלחתי, להרגיש אשמה אם לא עמדתי בזמנים ובציפיות…

היום הבנתי משהו חדש,  

הבנתי משהו ששינה את חיי!

אחריות, זה לתת תשומת לב.

אחריות, זה לתת חיבוק לעצמי.

כיצד?

אם אני רוצה לקחת אחריות על הבריאות שלי, עלי לתת לזה תשומת לב מועדפת.

אם אני רוצה לקחת אחריות על הקריירה שלי, עלי לתת לזה תשומת לב מועדפת.

אם אני רוצה לקחת אחריות ולשפר הזוגיות שלי, עלי לתת לזה תשומת לב מרבית.

ואם לא הצלחתי… האם נכשלתי? מה זה אומר עלי?

זה אומר רק דבר אחד – שלא נתתי לזה מספיק תשומת לב!

אם, למשל, לא ירדתי במשקל – זה לא אומר שאני כישלון, שאני לא מסוגלת.

זה אומר, שלא נתתי לזה תשומת לב והסחתי דעתי מאכילה נכונה.

התיקון יהיה עם נתינת תשומת לב מועדפת לדבר.

כי לכל מה שאנו נותנים לו תשומת לב,  חשיבות וערך,  גם במחשבה וגם במעשה – יקרה!

הנה כמה שאלות להתבוננות מעמיקה:

קודם כל, מה אנחנו רוצים?

אילו פעולות ומעשים אני עושה/אעשה כדי שזה יקרה?

האם יש "תואמות" בין הרצון – הפעולות והעשייה שלי?

האם אני מאפשר לדברים לקרות על ידי הפעולות שלי?

מריחים את הסוף. הוא כבר פה וההתחלה במרחק נגיעה. אז רגע לפני שיורד המסך של השנה הנוכחית ומתרומם המסך של השנה החדשה, עם כל הברכות שהיא מביאה איתה, נעשה כמה צעדים חשובים, נתעורר, נמלא שוב את המצברים (כן, אפילו שזה הסוף והלשון כבר בחוץ), ונקיים את מה שהבטחנו לעצמנו בתחילת השנה.

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com