משיח שקר

היום, יותר מתמיד, כשאף אחד לא
יודע למה לצפות, עלינו להיזהר
מהנשק הקטלני שהורס ומחריב כל
חלקה טובה, ראו מה זה עשה לבר
כוכבא ולאנשי העיר ביתר.
 
 
רבי עקיבא, שהתרשם מכוחו וגבורתו הפיזית של הלוחם ללא המורא והחת – בר כוכבא, החשיב אותו למשיח, ועליו גם דרש את הפסוק "דרך כוכב מיעקב". רק לצורך המחשה, בר כוכבא היה יכול לתפוס סלע שיידו הרומאים בכף ידו ולהעיף אותה חזרה אל שולחיה, או לעקור עץ ארז תוך כדי דהירה על סוסו. ובר כוכבא, המצביא שעמד בראש מרד היהודים נגד הרומאים, הוא זה ששחרר תקופה מסוימת את הגליל וירושלים. אך למרות כל ההישגים המרשימים הללו, רבי יוחנן בן תורתא, התנגד לדבריו של עמיתו רבי עקיבא באומרו "יעלו עשבים על לחייך ועדיין בן דוד לא בא" (תלמוד ירושלמי). חכמים נוספים באותו דור הסכימו עם רבי יוחנן בן תורתא. ורבי יהודה הנשיא, גדול הדור, אמר לתלמידו רבי יוחנן להחשיב את בר כוכבא כבר (בן) כוזיבא – בנו של השקר, מכיוון שנחשב כמשיח שקר מובהק ומעשיו הובילו לאחת הטרגדיות הגדולות בהיסטוריה של עם ישראל – נפילת העיר ביתר וטביחתם של מיליוני יהודים בשנת 135 לספירה.
 
איך ידעו חכמי אותה תקופה שבר כוכבא אינו המשיח?
 
המיומנות ועוז רוחו של בר כוכבא כנראה עלו לו לראש. כשהגאווה משתלטת עליו, הוא התריס דברי נאצה כלפי בורא עולם לפני שיצא לקרב, 'אל תתערב! אני לא רוצה את העזרה שלך, גם לא את המניעות והעיכובים מצידך!…' אולם זה לא היה החטא שהוביל לנפילתה של ביתר. אז כן?
 
קבלת דברי לשון הרע. בר כוכבא האמין לדבריו של מרגל כותי שפעל עם הרומאים, שאמר דברי שקר על מנהיגה הרוחני של ביתר ומי שהיה דודו של בר כוכבא – רבי אלעזר המודעי.
 
בית המקדש השני חרב 65 שנה קודם לכן, ולמרות הרדיפות וההצקות של הרומאים החיים היהודים בארץ ישראל העתיקה היו, יחסית, טובים. על פי הגמרא (מסכת תענית) היו לפחות 4 מיליון יהודים שגרו בעיר ביתר, מטרופולין בדרום ירושלים. דעה אחרת אומרת (גם כן על פי הגמרא) שהיו שם 40 מיליון יהודים.
 
בכל אופן, לשון חלקה כתער ואוזן נאיבית הן שהובילו לנפילת ביתר ולמותם האכזרי של מיליוני יהודים. על כך אומר המדרש: במשך שלוש וחצי שנים הקיסר אדריאנוס צר על העיר ביתר. בעיר היה המנהיג הרוחני רבי אלעזר המודעי שלבש שק ואפר והתענה משבת לשבת, לא מפסיק להתפלל, להתחנן ולבקש מבורא עולם שלא ימסור את העיר בידי האויבים הרומאים. תפילותיו של רבי אלעזר החזיקו את העיר עד שהקיסר כמעט התייאש ושב על עקבותיו.
 
אבל בוגד, כותי ערמומי, פנה לקיסר אדריאנוס ואמר לו שכל זמן שהמנהיג הזקן לבוש בשק ואפר ולא מפסיק להתפלל, לא יעלה ביד הקיסר לכבוש את העיר. 'אבל היום', כך אמר, 'אעשה מעשה שבעזרתו תצליח במשימה!'…
 
המרגל הכותי נכנס לעיר ביתר דרך מערכת הביוב, משם הגיע לבית המדרש בו מצא את רבי אלעזר מתפלל בכוונה עצומה, עד כדי כך שרבי אלעזר אפילו לא הבחין בנעשה סביבו. הכותי ניגש לרבי אלעזר וכביכול לחש לו משהו באוזן. המתפללים מיהרו לספר לבר כוכבא את מה שראו, 'דודך, רבי אלעזר, מתנהג כמו קודמיו והוא רוצה לפייס את הרומאים, הוא כנראה רוצה להיכנע ולמסור את העיר'.
 
בר כוכבא זעם וביקש שיביאו אליו את הכותי. 'מה אמרת לדודי?'
 
המרגל שונא היהודים השיב, 'אם אגלה לך הקיסר יהרוג אותי, ואם לא אגלה לך אז אתה תהרוג אותי, עדיף אם כן שאשלח יד בנפשי וסוד מלכות רומי לא יתגלה…'
 
בר כוכבא, שלא היה מנהיג דתי, האמין לדבריו של הכותי הערמומי והשתכנע שהרב, דודו, רצה למסור את העיר בידי הרומאים. הוא ציווה להביא לפניו את רבי אלעזר ושאל מה הכותי אמר לו. רבי אלעזר אמר שהוא לא יודע מכיוון שהוא היה שקוע בתפילה עמוקה על העיר ותושביה. בר כוכבא לא האמין לדודו ובעט בו בפראות. בעיטה שהרגה את רבי אלעזר המודעי בו במקום. לאחר מכן נשמעה בת קול שביכתה את מותו של רבי אלעזר שזכותו הגנה על העיר ביתר ויושביה. ובנוסף, על בר כוכבא נדרש הפסוק (זכריה יא, יז): "הוי רֹ‏עִי האליל עֹ‏זבִי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימִינו". לבר כוכבא ולעיר על כל יושביה כבר אין הגנה משמים בזכות תפילותיו של הצדיק. העיר נכבשה, יושביה נרצחו באכזריות רבה.
 
אותו יום היה יום תשעה באב, 135 לספירה, היום הטראגי בו מיליוני יהודים נטבחו.
 
הדין היה מהיר מדי מכיוון שבר כוכבא האמין לדיבורים רעים, לשקר. במקום להאמין לצדיק של אותו דור, דודו, שזכות תפילותיו ותעניותיו הגנה על מיליוני אנשים, העדיף להאמין לכותי שקרן שונא יהודים, עד שהרג את דודו.
 
היום, אויבים רבים מקיפים אותנו מכל עבר. מלחמה יכולה להיפתח בכל רגע. אף אחד לא יודע למה לצפות, אבל הנשק שמחריב והורס כל חלקה טובה מכוון אלינו ומבשר רק רעות. חז"ל מלמדים אותנו שהדרך הטובה ביותר להגן על משפחות עם ישראל היא לשמור על לשוננו, וזה לא עניין של רחמים, מדובר כאן בהישרדות של ממש. יהי רצון שנזכה לזה, אמן.