מתי כתבתם שיר?
אם עוד לא התחלתם זה הזמן לפתח קריירה חדשה ומיוחדת. זה לא קל, אבל כל מילה תהפוך ליצירה נפלאה ומיוחדת. הרב שלום ארוש על השירה בחיינו.
המצב הולך ומדרדר ולא נראה שאפשר לעצור את זה. כפיות הטובה רק מחמירה כלפי מי שכל רצונם הוא רק להיטיב להם. הם ממשיכם עם בכיית חינם וכפיות טובה
כן, בני ישראל ממשיכים עם בכיית חינם וכפיות שלא נשמעה כדוגמתה כלפי משה רבינו ובורא עולם. נראה שהם שכחו מאיזה גיהינום הם יצאו. פתאום, חסר להם בשר ופינוקים. פתאום הארץ לא טובה, פתאום אין מים ופתאום ופתאום…. "כי חזק הוא ממנו" – אמירות שמעידות שלא רק שהם לא רואים את הניסים שמקיפים אותם בכל הזמן שהם במדבר, אלא גם שכחו את כל הניסים העצומים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף. ולא מדובר בזמן רב מהרגע שכל ההתרחשות הניסית יצאה אל הפועל. הם איבדו את כל האמונה ביכולתו של בורא עולם לעזור להם, האמירות כלפי המנהיג הפכו פוגעניות וחריפות – "ניתנה ראש" – רוצים מנהיג חדש! והנה, עכשיו הם גם מגיעים לשיא – מדברים בצורה גלויה וישירה נגד המנהיג שמסר את נפשו עליהם.
וזה מזעזע בכל פעם מחדש. האם יכול להיות שהזיכרון שלהם כזה קצר? משיבים רעות על גבי רעות תחת כל הטובות ומסירות הנפש של המנהיג, משה? ולא, זה סיפור היסטורי על קורות אנשים שחיו בעבר, אלא טעויות ודברים שחוזרים על עצמם. ומשכך, עלינו להתבונן ולהבין מהו שורש דפוס התנהגות זה על מנת שנצליח להימנע מלעשות את אותן טעויות.
ואין כאן שתי אפשרויות: או שאדם אסיר ותודה וקשור תמיד למידת הכרת הטוב, או שהוא כופר בטובה. מי ששוכח את כל הטוב שבורא עולם עושה איתו, או של שליחיו – בני אדם שנשלחים לעזור לו – מגיע מהר מאוד לכפיות טובה ולהתנהגות מבישה ואומללה. לכן, כדי לא להגיע למצב הנורא הזה, שהוא שורש כל העוונות, חייבים תמיד להיות אסירי תודה ומחוברים אליה.
מתי יש לבן אדם זמן לחשוב על החסרונות שלו? כשהוא לא מחובר לתודה, לא מודה מספיק לבורא עולם, כמו שאומרים בנשמת כל חי: "ואילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות". אם אדם חי את זה, אין לו זמן לחשוב על אבטיחים וקישואים (מה שהיה "חסר" לעם ישראל במדבר). על מה כן? רק על הטוב שיש לו. אם היה מרגיש שכל ימי חייו לא יספיקו לו להודות למנהיג שלו – מי היה יכול בכלל מדבר על משה רבינו?
כאשר הכרת הטובה נחלשת – זה הפתח לכל הצרות והעוונות שבעולם.
ולמה זה ככה? מדוע ברגע שאדם שאדם מרפה מעט מהכרת הטוב מיד הוא מתמלא בכפיות טובה (שמובילה לכפירה)? הסיבה לכך היא, שתכלית האדם היא להודות לבורא ולהלל אותו. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" נאמר ודוד המלך ע"ה מבקש: "יימלא פי תהילתך כל היום תפארתך" – התודה וההלל שלי ימלאו את כל ישותי ואת כל רגעיי, שלא יישאר רגע אחד מיותם בלי העשייה הנפלאה הזו. לכן עשה הבורא, שעל מנת לעשות רצונו באמת, חייבים להיות קשורים ואסוּרים לתודה עם כל הלב כל הזמן.
מאמרים נוספים בנושא:
מסיבה זו נבחר דוד המלך להיות מלך ישראל לנצח נצחים! רבי נחמן מברסלב מספר בסיפורי מעשיות – מעשה מבעל תפילה – שהמלך מבטא את התכלית של העם. ומכיוון שהתכלית שלנו היא להודות ולהלל – לכן מהותו של המנהיג צריכה להיות בהתאם. לנקודה עצומה זו זכה בשלמות רק דוד המלך, כפי שמעידה הגמרא ומסבירה על שם נקרא רות? מפני ש"זכתה ויצא ממנה דוד שרִיוָהוּ להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות".
ו"רִיוָהוּ" – מלשון רְוָיָה, הרוויית הצימאון. כביכול, הקב"ה צמא. למה? לשירות והתשבחות. ולא היה אדם כמו דוד המלך שידע להרגיע את הצימאון הזה של בורא עולם עד שבא דוד וריווהו בשירות והלל. למרות שדוד המלך היה עסוק גם בתורה יומם ולילה, ולא פסק ממנה לרגע עד אפילו למלאך המוות לא הייתה שום שליטה עליו מרוב התמדתו בבה, והוא גם ידע את כל התורה כולה כפי שמעיד הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה – שכל התורה עברה דרך דוד המלך ע"ה, והוא היה גם בעל תפילה עצום כפי שמעיד על עצמו בספרו תהלים – "ואני תפילה"! – ועם כל זאת, הייחודיות שלו והסיבה שבגללה נבחר להיות משיח היא – שהיה מרווה לקב"ה בשירות ותשבחות!
בוודאי שהיו גאונים וצדיקים בעלי תפילה ונביאים שזכו למעלות רמות ונפלאות, אבל להיות משיח ומנהיג ישראל לנצח, להוביל אותם לתכליתם? בזה זכה רק דוד המלך שקיים את התכלית של עם ישראל – להלל ולשבח.
כך יתקן המשיח את העולם. כי כל קלקול העולם נעשה רק בגלל החיסרון בתודה והודיה ומשיח מלמד אותנו רק להודות, כמה שיותר ובלי סוף. וזה תענוג עילאי, גן עדן של ממש. אז מי יכול לוותר על גן עדן פה בעולם הזה?! רק תודה, בלי פוליטיקה, בלי מחלוקות, עבירות או תאוות. שוחים בים של אושר ושוכחים מהבלי העולם שהם לא יותר מחושך וגיהינום… זו הבנה נוספת בדבריו של רבי נתן מברסלב שאמר: כי אם היו מודים לבורא עולם תמיד על הטוב ועל הרע – הייתה באה הגאולה השלמה. למה? כי זאת התכלית!
בנוסף לעבודת התודה הנפלאה, אי אפשר לשכוח את עבודת התפילה והתורה – שצריכות להוביל את האדם לתודה. אם חסר בעבודת השירה, זה אומר שהתפילה והלימוד חסרים מאוד ואפילו לא בכיוון הנכון.
תציבו מטרה!
נכון, זו עבודה קשה, במיוחד אם צריך להאריך בתודה והשירה, למה? מכיוון שאדם לא עובד נכון, הוא מפספס את הדברים העיקריים בעבודה הרוחנית שלו. אם אין לו תפילה אישית נכונה (התבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב), אם אין לו חשבון נפש כראוי והוא לא עובד על מידותיו ותאוותיו – יהיה לו מאוד קשה להאריך בתודה והשירה. וכשאדם עושה את זה כל יום – התודה עצמה מאירה לו והוא מרגיש מתיקות נפלאה ולכן קל לו לעסוק בתכלית שלו, במשימה שלו בעולם הזה. ולא רק, אלא גם לבטל ממנו לחלוטין את כל הגאווה וכפיות הטובה, ולהוביל אותו להיות אסיר תודה ולעסוק בתכליתו – השירה והתודה!
לאורך כל הדורות תראו צדיקים רבים מכל החוגים והעדות, שבנוסף לעבודתם הרוחנית והגאוניות העצומה שלהם בכל מכמני התורה, השקיעו זמן בכתיבת שירי הלל ושבח לבורא עולם, ממקום של כיסופים וגעגועים, ולא חשבו לרגע שמדובר בביטול תורה או בזבוז זמן חלילה, אלא זכו שהתורה והתפילה שלהם הביאו אותם למקום הגבוה של עבודת השירה, שהיא למעשה תכלית היצירה.
אז אם עוד לא התחלתם לכתוב שירים, אולי זה הרגע להתחיל. לא חייבים להיות משוררים, שלפו את פנקס התודה שלכם כתבו ותראו איזו יצירה נפלאה נוצרת מזה, איזה שיר מעורר ומחזק ייצא לכם מכל הטוב שבורא עולם משפיע עליכם בכל רגע ורגע בחייכם.
י"ג תמוז התשע"ח
6/26/2018