מתכון החיים

נכון הכותרת נשמעת מפוצצת ומלאת אופטימיות ותקווה נפלאה, אבל התוכן של המאמר מעצים לא פחות! "המתכון של החיים" – מי לא רוצה, ובפרט בימים מאתגרים וקשים אלו שבהם האי וודאות משתוללת והחוסר ביטחון הקיומי מגיח כמעט מכל פינה.

המתכון של החיים מורכב מרצפט מאד פשוט ולא מסובך בכלל, ברם, יש בו מרכיב יסודי ביותר ואלמנט הכרחי שבלעדיו המתכון יהיה חסר ובגדול. וכשם שאי אפשר לאפות עוגה בלי ביצים, סוכר שמן ואבקת אפייה (נכון ישנם תחליפים , אבל תחליפים הם בסך הכל רק תחליפים ולא המקור בעצמו) כך שאל תנסו להתחכם ופשוט לכו על זה. על כל הקופה.

"כשם שפרצופם שונים- כך דעותיהם", 70" פנים לתורה" – אנחנו יודעים ומכירים שישנם ריבויי דיעות, מחשבות, הנהגות, כיוונים ודרכים – וזה בסדר, כל עוד שחיים בשלום בכבוד הכל נצרך זה לזה ובתנאי שיהיו בדרכי נועם ושלום ובעיקר בהנהגה של דעת האמת.

מתי קשה לחיות עם שוני, עם השונה ממני? כשאני חשוב שאני יותר מהאחר – כי אני יותר טוב ממנו. מה שאני חושב, מרגיש ויודע, הקבוצה/הזרם אליה אני משתייך היא הטובה ביותר. מי שלא שייך אליי בכל מובן, משפחה, שכנים, מקום מגורים, מקום עובדה, סטטוס מגזרי, מנטליות, מעמד חברתי וכלכלי ועוד נחשב כפחות, או לא נחשב בכלל.

לכולנו יש הרבה מה לעשות בנדון ולא בכדי. הבוקר קבלתי שיחת טלפון חיננית מעובדת חברת כבלים שהציעה לי להצטרף לדיל החדש. "יקירתי", עניתי לה, "אנחנו חוזרים בתשובה וב"ה איננו צופים בטלוויזיה, לא שהייתי איי פעם צרכנית של הדבר הדבילי והמשעמם הזה עוד כשהייתי חילונית, אבל תודה לך בכל אופן". היא צחקה ואמרה לי "לא פלא שאת חוזרת בתשובה. את כל כך מנומסת ומדברת אליי יפה". חייכתי, "למה לא אמרתי לה, וברכתי אותה ואת בני משפחה ואת כל עם ישראל לבריאות איתנה ושהשם יתברך ישמור על כולנו ללא יוצא מן הכלל!". ואז המשכתי ואמרתי, " ובפרט עם יקירתי שפתחת את השיחה חשבתי שכבר משיח בא והתקשרת להודיע לי.."

שנינו צחקנו והמסר היה ברור.

לא רק בגלל שאני חוזרת בתשובה אני מנומסת, ולא רק בגלל שלה יש אינטרס להיות נחמדה בשביל המכירה – אלא בגלל שאנחנו אחים זה לזה. ערבים זה לזה. אלא בגלל שאנחנו בני אדם שיודעים איך להתנהג ולכבד את הזולת במינימום המתבקש. כשם שיש לי רגשות ואני חסה על כבודי, כך גם עליי לחשוב על האחר שמעברו השני של הקו. גם ברמה הקונטיבית מודעת וגם ברמה הרוחנית "שעם ישראל, הקדוש ברוך הוא והתורה אחד המה".

תחשבו על הפרדוקס, שוטר עוצר אתכם ואומר לכם , "יש לכם שנייה להחליט איפה תקבלו את האגרוף הכי כואב שקבלתם איי פעם בחיים. בבטן? בפרצוף? בגב? ברגליים? בראש? נו קדימה – תשובה עכשיו!"

רגע.. הכל נורא כואב ומי רוצה בכלל להכאיב לעצמו – אלא מה, כל איבר בגוף יכאב – זה לא משנה אם זה ראש, רגל, בטן – הכל מקשה אחת כגוף, ואיבר זה איבר!

זה כמו שאשאל אתכם עכשיו, באיזה אצבע אתה רוצה צביטה? לא רוצה באף אחד, כי בכל אחת אחת ואחת יכאב לי! מה זה משנה איזה אצבע היא זו – בכל אחת ואחת מהם יכאב וכל אחת ואחת היא נצרכת לא פחות מהאחרת!!

כך גם אנחנו, לקדוש ברוך הוא כואב על כל אצבע ואצבע.. על כל ראש, כף רגל, בטן, עין ואף.. שהם החלקים שמהווים את הפאזל השלם. הם, הם בעצמם מהווים את הכלל! אז בוודאי שלא ניתן יהיה לבחור. כמו שאימא מתבקשת לוותר חלילה על אחד מהילדים שלה. היעלה דבר כזה על הדעת חס ושלום?

אם כך, המתכון הוא השלמות. השלם. השלום.

מתכון מלא , אחיד = מביא להצלחה. מתכון חסר, הוא ריק = מביא לכישלון.