נוכל בצווארון לבן
תרגילי עוקץ והונאה הם לא המצאה של הדור הזה. הם היו קיימים הרבה לפני שחשבנו עליהם, ושהמומחים הגדולים שימציאו אותם יהיו דווקא אנשים מוכרים או קרובים.
מי מאיתנו לא חווה, לפחות פעם אחת, סוג של רמאות – על ידי נוכלים, אנשים שסמכנו עליהם (יכולים להיות בהחלט גם קרובי משפחה כפי שנראה בהמשך). זה יכול להיות המוכר שנראה לנו האדם שהכי אכפת לו מאיתנו (שבאותם רגעים בחנות הפגין אכפתיות בעיקר לארנק שלנו), גם סוכן המכירות שמבטיח אינסוף הבטחות, וכמו שאמרתי גם האדם הכי קרוב.
אחרי עשרים שנים בבית של חמיו – לבן הארמי, יעקב אבינו חותם פרק ארוך ומייגע של תלאות בחייו, ומתחיל פרק חדש של התמודדויות וקשיים. את עשרים השנים הקשות הוא מסכם במספר מילים: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה". ומבאר רש"י: "'גרתי' בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים".
עולם של לָבָנִים
אומנם התורה הקדושה מספרת לנו על יעקב אבינו, אבל כמו שאני אומר תמיד, היא לא ספר סיפורים היסטורי אלא מלמדת אותנו על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו כאן ועכשיו. כל אחד מאיתנו הוא יעקב הנמצא בבית לבן, ולמעשה כל העולם הזה – על כל מה שאנו חווים בו, הוא בחינת לבן הארמי, וכל אחד צריך לעבור ימים ושנים בבית לבן, כאשר כל שאיפתו היא "תרי"ג מצוות שמרתי", לא לזוז מהתורה ומהיושר.
מה שאנו חווים כתוצאה מהתנהגותם של אחרים כלפינו, בין אם מרמים אותנו, מצערים ומשקרים, מלינים את שכרנו או מפילים עלינו אשמה, או כל סוג של חוסר יושר, צרות עין, שנאה, קנאה ועוד – הכל כלול בהתנהגותו של לבן הארמי כלפי יעקב אבינו ע"ה. ואנחנו, צריכים להגיב כמו יעקב אבינו – התנהגות למופת ללא שום דופי, ללא שקר, ללא רמייה, ללא גזל, בנאמנות ובמסירות נפש, כשהמסר העיקרי הוא – לא להגיב כמו שרוב האנשים מגיבים כשהשקר שוב מתפוצץ להם בפנים והם מרגישים מרומים, פגועים ומנוצלים, אז יזרקו לחלל האוויר דיבורים כגון, "בעולם הזה אין שום יושר, אסור להיות ישר, אסור להיות נאמן… אסור להיות יותר מדי טוב עם אחרים, מי שטוב מטפסים עליו ורומסים אותו… הכל רק אינטרסים… כולם זאבים, ומי שרוצה לשרוד בעסקים צריך להיות זאב… איך אפשר להיות ישר במציאות כל כך נוראה של שקר מכל צד ומכל פינה…?" וכן הלאה.
אבל יעקב אבינו מלמד אותנו שזה עצמו השקר הנורא ביותר. הקב"ה הוריד אותנו לעולם שכולו שקרים כדי לקיים את התורה דווקא כאן. לצמוח דווקא מהמקום הקשה הזה ו"במקום שאין איש היה אתה איש"! התורה לא ניתנה למלאכים אלא לבני אדם שנמצאים בתוך מציאות כמעט תמידית של בית לבן. דווקא כאן עלינו לגלות את האמת ולקיים את תרי"ג המצוות בשלמות. לכן מצווה גדולה עלינו לצייר לנגד עינינו את הניסיון הקשה והארוך והמורכב שעבר יעקב, את דמותו של לבן הארמי ואת כל יחסו כלפי יעקב. ומאידך, את התנהגותו האצילית והמופתית של יעקב בתוך השקר הגדול. הנה כמה כיוונים איך לעשות זאת.
מאמרים נוספים בנושא:
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
עצה של מומחה
מה עושה לכם את זה, הספל או הקפה?
רמאי בצווארון לבן
לבן הארמי הוא אביהם ורבם של כל רמאי העולם. הוא לא היה סתם גנב ופושע שפל. כלפי חוץ הוא נראה כאיש מוסר ויושר, לבן כשלג וצחור מכל רבב. אבל בליבו, היה חורש רעות ואיש מזימות, כולו תועבות. פרופסור גדול ברמאות, עד שנראה היה שהוא זה שתמיד נגזל ומרומה והוא זה שצריך להגן על עצמו מפני יעקב אבינו, לכן הוא כל הזמן דואג לשוות לעצמו תדמית של אדם הגון כדי לעשות את הפשעים והבגידות והרמאויות הגדולים ביותר. והכי מצחיק? עוד להאשים את יעקב אבינו איש האמת.
כלפי חוץ כולו טוב: "הכי אחי אתה ועבדתני חינם?" – 'לא מתאים לאדם נקי כמוני לנצל את קרוביי, אני רוצה לשלם לך טבין ותקלין', אך בפועל ניצל את יעקב בניצול מחפיר והפך אותו לעבד נרצע במשך ארבע עשרה שנים. וכאשר יעקב מעז להתלונן על הרמאות הגדולה – אחרי שבע שנות עבודה מפרכת לבן נתן לו את לאה במקום את רחל – "זוכה" יעקב לשיעור מוסר בהליכות ובהנהגות: "לא ייעשה כן במקומנו…" – איך אתה לא מתבייש? אתה דתי אתה? ככה מתנהגים?
הקוזק הנגזל
אחרי ארבע עשרה שנות ניצול, כשעקב רוצה לחזור לביתו, לבן הארמי לא מתבייש ומבקש בהכנעה: "אם נא מצאתי חן בעיניך…" – 'אני מוכן לכל תנאי רק שתמשיך לעבוד', אך בפועל הוא החליף את משכורתו מאה פעמים, בכל יום היה מגיע עם תנאים ושיגעונות חדשים. יום אחד רוצה שלכל העיזים של יעקב תהיה חגורה לבנה סביב הבטן, ויום אחר שיהיו להן נקודות בצורת מעוינים או לבבות. והכי מצחיק? שכל פעם מחדש הוא מאשים את יעקב ברמאות ובגניבה ומטיח בו: "אי אפשר לסמוך עליך! אתה לא זוכר מה דיברנו! שקרן! גנב! אני עושה איתך חסד ונותן לך להתפרנס בכבוד, ואתה מנצל את טוב ליבי! זה מה שאתה לומד מהתורה?!…"
וכאשר יעקב, סוף סוף, בורח בציווי הבורא, מרים לבן קול זעקה ויוצא לבצע לינץ' במשפחתו של יעקב, וגם אז קוראים את ההתבטאויות שלו בתורה ומשפשפים את העיניים, כי איך הוא מעז לשקר בלי בושה?!? "מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותיי כשבויות חרב? למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור? ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותיי, עתה הסכלת עשו". פתאום הוא דואג לבנות ולנכדים ומגלה שהוא גם רצה לעשות להם מסיבת פרידה… וגם אחרי שיעקב אומר לו את האמת בפנים, לבן הארמי, כדרכם של רמאים, לא מתבלבל לרגע ומטיח בתגובה: "הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא ולבנותיי, מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו". פתאום לבן הוא זה שמתגלה כאיש שלום שיוזם לכרות ברית עם יעקב אבינו…
האם לא פגשתם אנשים כאלה בחיים שלכם? איך אפשר להתמודד עם מצבים כאלה בלי "להתפוצץ"?
ה'לבן' האמיתי
כאן באה התורה ומורה לנו כיצד להתנהג. כל מילה כאן היא דרך לחיים, הלכה מחייבת לכולנו – 'מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי': יעקב מתמודד עשרים שנה בגבורה עצומה! אף פעם לא אמר "הוא עושה לי – גם אני אעשה לו, גונבים אותי – גם אני אגנוב". מה כן? "לא למדתי ממעשיו הרעים" – "אפילו שהיו לי כל ההצדקות המוסריות, כביכול, להציל את מה שמגיע לי, לא זזתי כחוט השערה לא רק משקר ומגזל, אלא אפילו מטעם וריח של שקר וגזל".
לבן מישש ובדק בכל כליו של יעקב ולא מצא אפילו מחט! יעקב גר בבית חמיו עם ארבע נשים שהן בנות בית, מה שאומר שהניסיון גדול הרבה יותר, ועם ילדים קטנים – ומחדיר בכולם מוסר ונקיות כל כך גבוהים שלא לוקחים אפילו מחט מבית סבא. זה כמעט בלתי אנושי, אבל אם התורה מלמדת אותנו את זה סימן שזה אפשרי לכל אדם, אבל צריכים לשאוף ולרצות, ובעיקר, ולהתפלל על זה.
יש כאלה שאומנם לא יגנבו ולא ישקרו, אבל יעבדו לאט ויתבטלו ממלאכתם ולא יעשו את עבודתם בנאמנות. יעקב אבינו לא רק שעובד בנאמנות, אלא עובד במסירות נפש: "ואתנה ידעתם כי בכל כוחי עבדתי את אביכן" למרות ש"אביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים". ושוב אומר יעקב ללבן: "זה עשרים שנה אנוכי עמך, רחליך ועזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה, מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיני". האיש היקר הזה שומר על מוסר עבודה מבהיל ועל נאמנות מוחלטת, על יושר ברמות הגבוהות ביותר ועל אחריות מלאה, למרות היחס המחפיר של לבן אליו.
יש שכר לפעולתך!
לזכות לכזאת ישרות זה משהו שניתן רק על ידי אמונה שלמה. יעקב האמין ב"אני עושה את שלי וה' יעשה את שלו, אני צריך לשמור תרי"ג מצוות בתוך המציאות הקשה הזאת. העובדה שמרמים אותי – זה מאת השם, זאת לא הבעיה והחשבון שלי". התורה מגלה לנו שרק על ידי אמונה שלמה ומוחלטת ניתן לקיים את דבריה בעולם השקר, עולם שבו מתנהגים כמו לבן הארמי. וסוף הכבוד לבוא: "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" – הקב"ה רואה הכל ובשנים ספורות הוא מציל את כל השפע שנגזל מיעקב ומעביר את העושק שעשק לבן מיעקב בחזרה לבעליו האמיתי, ושומר עליו מהתככים והמזימות של לבן הארמי.
זהו מסר חשוב לכל אדם שחושב שהוא מפסיד: זה לא נכון. אדם סובל רק מהעבירות שלו ולא משום דבר אחר. אי אפשר לגרום לאדם שום הפסדים ונזקים ורק הקב"ה זן ומפרנס. מי שהולך בתום ויושר בורא עולם ישפיע לו שפע גדול, וכידוע, הרבה דרכים למקום. העיקר הוא, שכל אחד ואחד ילך בדרכו של יעקב אבינו ויקיים את תכליתו, עבודתו הרוחנית והדבקות בבורא בכל מחיר ובכל מציאות.
זה מסר חזק ויסודי מאוד שממחיש לנו שוב ושוב – הדברים הנאמרים בתורה אקטואליים ונוגעים לחיים של כל אחד מאיתנו ממש עכשיו, שהרי כולנו נפגעים ונפגשים, ולא פעם אפילו חזיתית, באינסוף סוגי רמאויות, אבל התורה מעניקה לנו את המפתח לעבור את ההתנסויות הללו ביושר ועם אמונה, וגם לצאת בשלל גדול.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור