נועם בלי שיער

 

 

"זה קרה ביום שלישי בבוקר. כאבי הבטן התחזקו ולא הייתי מסוגלת לזוז, כאב לי כל הגוף.

 

ראיתי את אבא ואמא מהצד מדברים ולא יודעים מה לעשות, ואז הם באו אלי ואמרו: "נועם, בואי נוסעים לבית חולים".

 

נכנסתי לאוטו, לקחתי כדורי הרגעה ונרדמתי. כשהתעוררתי ראיתי את עצמי בכניסה לבית החולים כשכל הגוף כואב לי. אבא נכנס ראשון ואמר לאמא להושיב אותי בצד על הכסא. הוא דיבר עם האחות והיא הפנתה אותנו לרופא המחלקה. הוא בדק אותי ואחרי יומיים של בדיקות הכניס את אבא ואמא לחדר שלו ודיבר איתם, אני לא יודעת על מה.

 

אחרי כחצי שעה הם יצאו. אמא עם דמעות בעיניים ואבא חיוור. הסתכלתי עליהם עם עיניים מלאות דמעות ושאלתי "מה קרה?" הרופא ביקש שאכנס לחדר ואמר לי "נועם את ילדה בת 16. את מספיק גדולה כדי שאני אגיד לך את זה. יש לך סרטן. אבל יש עוד משהו שאני צריך לומר לך, גילינו את זה מאוחר…"

 

אמא חיבקה אותי ובכינו ביחד.

 
מה לא עבר לי בראש באותה השניה… נועם בלי שיער (אותו השיער שלא גזרתי מהבת מצווה), הקרנות, כאבים, מה לא?

 

כשקמתי בבוקר ראיתי את אמא עם עיניים נפוחות. ידעתי שהיא לא ישנה ושהיא בכתה כל הלילה. היא אמרה לי: "נועם שלי תקשיבי. עומדת לעבור עלינו תקופה לא קלה. עליך על אבא עלי ועל ליאור טלי ושחר…" ואז נכנס הרופא וקרא לאמא החוצה.

 

עכשיו היה לי זמן לחשוב על כל התקופה בהיגיון. נזכרתי ב"מכתב של אודי" ובעוד כל מיני מכתבים ואמרתי לעצמי: אני לא טובה במצוות ואמונות, אבל דבר אחד כולם אומרים שהוא גדול מאוד אצלי וזה החיוך. אני כל הזמן מחייכת. ואז החלטתי – אני לא מפסיקה לחייך. אבל לא ידעתי מה הולך לעבור עלי.

 

אמא נכנסה לחדר בוכה ואמרה לי: "נועם היום בשבע הולכים לעשות לך את הניתוח הראשון כדי לנסות להוציא את החיידקים של הסרטן".

 

השעה הייתה שלוש, האחות באה ושמה לי אינפוזיה חדשה ואז אמא אמרה לי לנסות לישון, כי הניתוח יהיה מאמץ גדול מאוד.

 

ניסית להירדם אבל לא הצלחתי. חשבתי על חברות שלי בסניף בסיומו של חודש ארגון, ואז נזכרתי בהבטחה על החיוך… אני לא זוכרת מה קרה. אחרי זה התעוררתי וראיתי שאחותי הגדולה טלי לידי. חייכתי אליה חיוך מלא דמעות אבל חייכתי…

 

בתקופה של 10 חודשים עברתי חמישה ניתוחים. נועם הקרחת, שחברות שלה לא זיהו אותה, אבל החיוך שהיה על פני שימח את כל המחלקה!!!

 

אני כותבת לפני הניתוח האחרון והקובע… אם אני אחיה או אמות, אבל הכל הכל עם חיוך ענק, החיוך הזה היה המתנה הכי גדולה שיכלו לתת לי – השמחה!!! אני הולכת בעוד ארבע שעות להיכנס לניתוח, אז דבר אחד אני רוצה להוסיף: תמיד תמיד תהיו שמחים זה הדבר הכי חשוב! תחייכו גם אם קשה והיה קשה…"

 
* * *

אני כותבת את השורות האלה בשבעה של נועם.

 

כן, נועם לא שרדה את הניתוח. נועם שלנו הלכה לעולם שכולו שמחה. ההלוויה עברה על כולנו בצורה הכי קשה שאפשר. אבל דבר אחד זכרנו כולנו – זכרנו החברות והחברים של נועם והמשפחה, כ-ו-ל-ם: נועם ציוותה לנו את השמחה. עכשיו, חודש לפני שאני מתחתנת, איבדתי את האחות הכי מקסימה ושמחה שיש לי.

 

אז רק דבר אחד אני מעבירה לכם: אל תפסיקו לשמוח!!!

 

 

(מתוך אתר "שורש")