ניקוי וקיפוך הבגדים בשבת,מכה בפטיש בבגדים

     

א. מפת שולחן העשויה מניילון, או מכנסי תינוק העשויים מגומי או מניילון, שאין בהם בד, וכן סדין העשוי מניילון או חומר סינטטי, מותר לשרותם במים בשבת, או להזרים עליהם מים, אם הוא צריך להשתמש בהם בשבת. אך לא ישפשף חלקיהם זה בזה לא ביד ולא במטלית.

ב. מותר לנקות פיטמת בקבוק של תינוק, [העשויה מפלסטיק], ע"י שרייתו במים, או שפיכת מים, אך לא ישפשף את חלקי הפיטמה זה בזה, וכן לא ישפשף ע"י כלי או ביד בעודה רטובה.

ג. מים שנשפכו בשבת על השולחן או על הכסא, מותר לנקותם בשבת ע"י ניגוב במגבת או במפית נייר. ויזהר לנגב בנחת כדי שלא יבוא לידי סחיטה. ובלבד שלא יהיו מים מרובים כל כך. ומותר להניח בנחת מפית נייר לבנה על משקין שנשפכו על השולחן, ואין לחוש בזה לאיסור צובע. [ואם יש לכלוך דבוק על השולחן לא ינקה במטלית רטובה].

ד. מותר לנגב בשבת את השולחן במגב פלסטיק. וכן מים או שאר משקים שנשפכו לארץ, מותר לנגבם בשבת במגב [מקל גומי]. וטוב להיזהר שהמים לא ירדו לחצר הבית דרך הצנור שבמרפסת, שיש בזה חשש איסור השקייה בשבת. ובמקום צורך גדול, כגון כשעורכים מסיבה משפחתית בשבת בבית, והרצפה נתלכלכה, או בימות החורף כשהרצפה נתלכלכה בבוץ, מותר לשפוך מעט מים מתוך כוס, וינגב הרצפה במגב גומי.

ה. מותר לנקות משקפיים שמשתמש בהם בשבת, ואף יכול להרטיב את הזכוכית ולנגבן בבד יבש, והוא שעושה כן לצורך השבת. (ילקו"י ד/ב פח)

ו. מותר להעביר בשבת את האדים מעל החלונות. וטוב יותר שיעשה כן בידו. ומכל מקום מותר לעשות כן גם בבגד. (ילקו"י ד/ב פח)

ז. הרוחץ ידיו בשבת, טוב לנגבם בכח זו בזו כדי להסיר מהם את המים כפי יכולתו, קודם שיקנחם במגבת. אך אין זה חיוב מעיקר ההלכה. ולכן רבים נהגו להקל בזה. וכן מי שטבל [במים צוננים], או מי שרחץ כל גופו במים צוננים בשבת, [למנהגינו שאנו מקילין בזה], טוב להמתין איזה רגעים כדי שהמים שעל גופו ינטפו, ורק אחר כך יתנגב במגבת. וגם זה אינו מעיקר הדין, שאף שהמגבת נרטבת בניגוב, כיון שאין זה דרך ליבון אלא דרך לכלוך, לא שייך לומר בזה "שרייתו זהו כיבוסו". (ילקו"י ד/ב פט)

ח. לכתחילה טוב להיזהר שכאשר מנקה ידיו במגבת [אחר הנטילה], שלא לקנח במקום אחד דוקא, אלא יחליף להעביר המפה מצד לצד, באופן שלא יהיו המים במקום אחד ויבוא לידי סחיטה. ומיהו מעיקר הדין מאחר שאינו מקפיד על מימיו, והוא דרך לכלוך, אין בזה איסור סחיטה וליבון. (ילקו"י ד/ב פט בהערה)

ט. מותר לאדם לרחוץ את זקנו בשבת, אך יזהר שלא יסחט המים שבזקן, שמדרבנן יש סחיטה בשער. וכן השותה מים ושאר משקים, מותר לקנח השפם בשבת.

י. אין לנגב במפה כוס צר שהיה בו מים או יין, שמתוך שהכוס צר יבוא לידי סחיטה. ובסמרטוט המיוחד לכך שאין מקפיד עליו לסוחטו, שמנגבים בה כלים הרבה, מותר, שאם הסמרטוט יתלכלך מצד אחד על ידי הניגוב, ינגב בה מצד אחר. (ילקו"י ד/ב צ’)

יא. יש אומרים שמותר לקנח בשבת בנחת תינוק שעשה צרכיו בממחטה לחה. [ובלבד שיפרידנה מערב שבת]. וכן מותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו בנחת בשבת, ואין בזה חשש סחיטה. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך יש לו על מה לסמוך.

יב. בזמן הזה מותר להסתכל בראי המצוי בשבת, ואין לחוש שמא ישיר בו שערות המדולדלות, ובפרט כשהראי קבוע בכותל. [וכיום פשט המנהג שגם האנשים מביטים בראי, כרי לסדר בגדיהם וכדו’, ואין בזה איסור לא ילבש].

   

   

יג. המנער בשבת טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הצמר הלבן שנתלה בה, כדרך שהאומנים עושים, חייב משום מכה בפטיש. ואם אינה חדשה, או שחורה, מותר, שאין דרך להקפיד עליה. ואף בטלית שחורה חדשה אם אין מקפיד ללובשה עם הצמר שנתלה בה, מותר להסירו אף לכתחילה. (ילקו"י ד/ב צא)

יד. מותר לכתחילה להסיר הנוצות מן הבגד בשבת, אף על פי שמקפיד שלא ללבוש את הבגד מבלי שיסירם. ומותר לנקות את הבגד מן הנוצות אפילו ע"י מברשת. והמחמיר להסירם ביד תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ד/ב צב)

טו. אם יש לו זרע פשתן או תבשיל על הבגד מותר לקלפו בשבת. (ילקו"י ד/ב צג)

טז. הלוקט יבלות שעל גבי בגדים, כגון היבלות שבבגדי צמר שנשארו בהם מן האריגה, חייב משום מכה בפטיש. [וראה להלן סעיף ז’]. שכל העושה בשבת פעולה שמסיימת וגומרת איזו מלאכה שהיא כמנהג האומנים, אף על פי שאין שם מלאכה על אותה פעולה, חייב משום מכה בפטיש. שכן דרך האומן להכות בפטיש על הכלי להשוותו מעקמימותו, וכן על האבן שבבנין להשוותה לחברתה, בגמר מלאכתו. (ילקו"י ד/ב צג)

יז. לפיכך המנפח בכלי זכוכית [שהותך, וע"י נפוח נעשה כלי], וכן הצר צורה בכלי, ואפילו מקצת מן הצורה, חייב משום מכה בפטיש. (ילקו"י ד/ב צד)

יח. וכן המסתת את האבן חייב משום מכה בפטיש. (ילקו"י ד/ב צד)

יט. המלקט יבלות שעל גבי הבגדים אחר האריגה, אינו חייב אלא כשהוא מקפיד עליהם להסירם בכוונה, כדי ליפות את הבגד, ואפילו אם לא היה נמנע מללבוש הבגד עם היבלות, כל שהסירם בכוונה חייב. אבל אם הסירם דרך מתעסק בעלמא, פטור אבל אסור.

כ. והוא הדין למי שחותך בסכין או במספרים את ראשי החוטים התלויים ביריעה במקום קישורם, כשניתק בה חוט וקשרוהו, וכן קשים או קסמים דקים שנארגו ביריעה בלא מתכוין, ונטלם ממנה לאחר אריגה, גמר מלאכה הוא וחייב משום מכה בפטיש. והוא שיקפיד עליהם.