נקודות טובות

זהו דור זכאי, והראיה לכך היא
שברגע שאדם מתעורר הוא עושה
תפנית עצומה בחייו. תראו כמה ארגוני
חסד יש. כמה צדקות נעשות בכל
רגע ורגע. אנחנו בהחלט מוכנים!

אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין) בשם רבי יוחנן, שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב.

ובכן, הדור שלנו הוא דור שכולו זכאי לקבל בעזרת השם את פני המשיח. בדור זה אין שום רשעים בישראל, וראיה לכך היא שאדם שזוכה לשמוע דיסק או קורא ספר מתעורר ועושה תפנית עצומה בחייו, ורץ אל השם יתברך. מכאן ברור שלא רשעות היא שגרמה לו להיות רחוק מדרך השם, אלא חוסר הידיעה.

כי אם נתבונן, לא נראה יהודי שאין לו הוראת קבע לארגון חסד כלשהו, או שיש לו קופת צדקה, או שסתם נותן צדקה לעני ברחוב. כל מי שחי בארץ ישראל מקיים מצווה עצומה, בפרט שיש בזה קושי ובחינה של קידוש השם מצד הסכנות מאויבינו. ובלי שום קשר לחילוקי הדעות שיש בהשקפות השונות על מהות החיים בארץ ישראל, הרצון שעומד מאחורי כולם הוא רצון לחיות בארץ הקדושה שנתן לנו הקב"ה.

רבי דוד אבוחצירא שליט"א אמר שחסד כמו שיש בדור הזה לא היה מעולם!!! הן מצד כל הארגונים הקיימים והמסייעים לכל מי שרק פונה אליהם, והן מצד אנשים פרטיים, שכולם מלאים בחסד. גם תורה כמו שיש בדור הזה – שמציעים שיעורים לכל סוגי האנשים מכל השכבות בכל מיני דרכים – לא הייתה מעולם. כל זה מצביע על כך שהדור הזה כולו זכאי וכולם חפצים ליראה את שמך. ובפרט, מה שאמר רבי נחמן מברסלב זיע"א, שהעיקר הוא הרצון. הרי כל יהודי כולו רצון טוב, ואם כך, אז יש לנו את העיקר.

על פי זה אפשר להבין את מה שנאמר במסכת עירובין (י"ט) בשם ריש לקיש, שכל עם ישראל, אפילו פושעי ישראל, אין האש של הגיהינום שולטת בהם. ולומד זאת קל וחומר ממזבח הזהב: ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האש, פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון, שנאמר (שיר השירים ו,ז): "כפלח הרימון רקתך", ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תקרי ‘רקתך’ אלא ‘ריקתיך’, שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון – על אחת כמה וכמה!

ריש לקיש השווה את המצוות שאדם עושה לזהב של המזבח ולימד אותנו שכל מצווה שווה יותר מכל זהב העולם, כמו שנאמר: "הנחמדים מזהב ומפז רב…" וכן "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף…" כל מצווה שאדם עושה מלבישה אותו בלבוש יקר של זהב.

ואומר רבי נחמן מברסלב, שאדם צריך בעצמו למצוא איזו מצווה או מעשה טוב שעשה, ועל ידי זה לשמוח ולזמר להשם, ואז יוכל לשוב אל השם.

שימו לב: מדובר גם על אדם שאין לו אלא איזו מצווה שכוחה, שפעם אחת, מזמן מזמן הוא עשה, וכלשון רבינו הקדוש: "כי אי אפשר שלא עשה איזו מצווה מימיו…"

נתאר לעצמנו שיהודי אחד, שהוא כבר כבן שמונים, התעורר לחשוב על תכליתו. הוא מסתכל על עצמו ורואה שאין לו שום זכויות, שום טוב, רק כל כולו עבירות ופגמים, לכן הוא נופל לעצבות ודיכאון עמוק. אבל אז, ניגש אליו רבי נחמן מברסלב ואומר לו: הרי בודאי יש בך נקודה טובה. בוא נתחיל לחשוב ביחד, בודאי נמצא איזו מצווה או מעשה טוב שעשית…

אותו אדם חושב וחושב, ולא מוצא. אומר לו רבי נחמן: נו, תנסה להיזכר. לא יתכן שלא עשית איזה משהו טוב בחייך!!! אותו יהודי ממשיך לחשוב… ואז הוא נזכר: כן, לפני ארבעים שנה, בערך, כשהיה כבן שלושים ותשע, הוא נתן פרוטה אחת לצדקה לעני. מדהים, אומר לו רבי נחמן מברסלב. עשית מצווה! תשמח! אשריך שזכית! עכשיו אתה יכול לרקוד ולזמר. ואז, אותו יהודי פוצח בריקוד של שמחה ומתחיל לשיר להשם, וכך הוא חוזר בתשובה שלמה מאהבה.

מה ההסבר לזה? הרי אותו יהודי עשה אך ורק מצווה אחת, ופרט לכך – האם כל כולו רק רע? אם כן, ההסבר הוא על פי מה שלמדנו, שכל מצווה יקרה יותר מכל מה שיש בעולם הזה, והשכר על כל מצווה שאדם עושה בעולם הזה הוא כל כך עצום ורב בעולם הבא עד ששווה לאדם להיוולד בעולם הזה, לסבול במשך כל ימי חייו את כל ייסורי העולם הזה, להיות בגיהינום – ולו רק בשביל מצווה אחת!!! כי אחרי כל הזיכוכים הוא יקבל את השכר עליה. ועוד איזה שכר!…

ובדורנו אנו, שכאמרו כל אחד מאיתנו מלא וגדוש במצוות ומעשים טובים, ובעיקר ברצונות טובים וכיסופים להשם – כל מה שיש לנו לעשות הוא רק לשמוח בלי סוף. כי ריש לקיש אמר "מלאים מצוות כרימון" על דורו, אבל בדורנו – כולם לא רק שמלאים מצוות כרימון, אלא כל אחד הוא כמו פרדס ענק של רימונים במצוות וחסדים.

אם אדם היה מתבונן בעשירות שיש לו מהמצוות והמעשים הטובים הוא היה מתמלא בשמחה עצומה. אז למה בכל זאת אנו לא רואים שכולם רוקדים ושמחים ולא שבים בכל ליבם להשם? בגלל היצר הרע. לכל אחד יש יצר הרע, וכידוע, ליצר הזה יש עבודה מיוחדת – להכניס באדם טשטוש, שכחה, אדישות וזלזול במצוות של עצמו. בגלל זה אדם לא שמח.

מהי העצה? מהי הדרך לבטל אדישות זו?

על האדם להתבונן ולהבין כמה באמת המצווה יקרה לו, ואז לשאול את עצמו: האם הוא מוכן למכור מצווה שעשה, ולו הקטנה ביותר, עבור כל סכום שבעולם? היש מי שיהיה מוכן לעשות זאת? בודאי שלא. כל יהודי שיש לו קשר כלשהו עם האמונה הקדושה יודע שכל העולם הזה לא מספיק לשלם שכר של המצווה הקטנה ביותר, ואפילו אם נעשתה באופן הגרוע ביותר. כי השכר על המצוות הוא רוחני וניצחי ושום דבר גשמי לא יכול להידמות לו.

על זה אמרו חז"ל: שכר מצוות בזה העולם אינו. כי פשוט אין דבר בעולם, שום סכום של כסף, שום תענוג או כבוד, שיכולים להוות שכר של מצווה. רק בעולם הניצחי והרוחני יהיה אפשר לשלם לאדם על מצוותיו. אם כן, האם יש בנמצא פתי שימכור דבר ששווה נצח רוחני עבור דבר גשמי וחולף?

ולא רק, אלא שכל זה מדובר אפילו על מצווה שאדם לא מחשיבה כלל, כמו תפילה שהתפלל בלי כוונה והייתה מלאה במחשבות זרות. אפילו מצווה זו אדם לא יהיה מוכן למכור בעד שום הון שבעולם. כי כך כותב רבי נחמן מברסלב, באותה תורה של חיפוש נקודות, שכאשר אדם מסתכל על עצמו ורואה שהוא רחוק מכל טוב, הוא צריך לחפש איזו מצווה או מעשה טוב, שזה בחינה של נקודה טובה, ולשמוח באותה נקודה טובה… וגם אם אותו אדם רואה שאותה מצווה שעשה מעורבת בהרבה פסולת, כגון מחשבות זרות ופניות, או שלא עשה לשם שמים וכדומה, אפילו כך, איך יתכן שלא תהיה במצווה איזו נקודה קטנה טובה?!

לכן כל אדם צריך לשמוח בנקודה הטובה הזו שבודאי ישנה בכל מעשה טוב שעשה, אפילו שהוא לא היה כל כך מוצלח. ויזכיר לעצמו שהוא כמובן לא מוכן למכור את המצווה עם הנקודה הטובה הזו בעד שום הון שבעולם. וכשיחשוב כך, זה יגרום לו להחשיב את המצווה ולשמוח בה באמת. כי לא פעם, אדם חושב בליבו שלא היה מתנגד למכור איזו מצווה קטנה בעד מיליון שקלים, לכן הוא מתרץ לעצמו שכאשר ישתחרר מהלחץ הכלכלי יוכל לעשות עוד הרבה מצוות… אבל, ואת זה חשוב מאוד לדעת, שאדם המוכן למכור מצווה אפילו קטנה זה מראה שהוא רחוק מאוד מהתכלית, ומהאמונה בהשם והעולם הבא. הוא לא יודע מה ערכן של המצוות, הוא גם לא יודע ששום דבר בעולם הזה לא יכול להשתוות לשכר ולאור של מצווה אחת שנעשתה הכי גרוע ואף מלאה בחסר!

ואם תשאל, קורא יקר, הרי כמה פעמים אדם נמנע מלעשות מצווה בגלל דברים קטנים, כמו עייפות, הפסד כספי, תאווה וכו’, ואם כך, הוא כביכול מכר את המצווה בעד שטויות? התשובה לכך היא שישנו הבדל גדול בין לפני ואחרי. לפני שאדם עשה מצווה יש לו יצר הרע שמבלבל אותו ומונע אותו, ואז יתכן שהאדם לא מרגיש את ערך המצווה ולא נלחם עליה מספיק, לכן גם לא מוסר את נפשו עליה כראוי. אבל אחרי שכבר עשה אותה והיא כבר אצלו בכיס והוא מוכן למכור אותה?! זה כבר פגם נורא. כדי להבין את גודל הפגם נציין את המעשה שהתפרסם לא מזמן, על איש אחד שמישהו הציע לקנות ממנו מצווה קטנה והוא בכסילותו הסכים. הוא לא שיער מה יהיו התוצאות המצערות של מכירת אותה מצווה קטנה, כי כבר למחרת חלה ונעשה נכה בשתי רגליו…

לכאורה, איך יתכן שבגלל שמכר מצווה אחת קטנה כבר יתמעטו זכויותיו, עד כדי נכות בשתי רגליו??? ההסבר לכך הוא, בגלל שזלזל במצווה ומכר אותה בזה הוריד את כל הערך של כל המצוות שעשה כל ימי חייו, וכמובן שלא נשארו לו כמעט זכויות שיגנו עליו מפני מידת הדין והפורענות, השם ירחם.

כל אדם יתבונן במתנות הנפלאות שניתנו לו במתנת חינם מהבורא, וייתן דעתו לכך שבכל יום ויום, בכל רגע ורגע, הוא זוכה לרבבות מצוות שאין לו שום יכולת לשער את ערכן ואת האור שבוקע מהן! כי על זה נאמר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"! הקב"ה, באהבתו המרובה אלינו, דאג שנהיה מוקפים בכל רגע ורגע באין ספור מצוות עשה ולא תעשה באופן שאי אפשר לתאר את העשירות של יהודי, גם הפחות שבפחותים.

וכדי להיות שמח בחלקך, תן דעתך תמיד לכך שאין למכור שום מצווה ולו הקטנה והגרועה ביותר שעשית בעד שום הון שבעולם. גם אם התפללת ולאורך כל התפילה שוטטת במחשבות שלך בארץ ובעולם, גם תפילה כזאת לא מוכרים! כי אם תתבונן עליה תראה עד כמה היא יקרה, אפילו שהייתה מלאה במחשבות זרות ומבלבלות, תהיה תמיד בשמחה.

יהי רצון שהשם יתברך יזכה אותנו לשמחת המצוות, לשמוח בכל נקודה טובה שבנו, כי זאת ההכנה הטובה ביותר לימי אלול וראש השנה הבאים עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, ונזכה לשיר ולזמר להשם ולשוב בתשובה שלמה, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.