נקודת ההתחלה

מהי נקודת הבחירה העמוקה עליה צריך האדם להניח את כל כוחותיו? נקודת האמת. אמנם נקודה קטנטנה אבל בעלת משמעות ומשקל...

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

מהי נקודת הבחירה העמוקה עליה
צריך האדם להניח את כל כוחותיו?
נקודת האמת. אמנם נקודה קטנטנה
אבל בעלת משמעות ומשקל…

"כי השם יתברך", אומר לנו רבי נחמן מברסלב, "מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם, על מי היה מראה רחמנותו, ועל כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי כדי להראות רחמנותו" (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד).

התורה ניתנה לכל יהודי, לכן כל אחד צריך לומר על עצמו: השם ברא אותי כדי לרחם עלי! זאת מטרת הבורא בבריאתי. אם כן, כל מה שעובר עלי – הכל מתוך רחמנות. גם הדברים שנראים לא טובים ח"ו – הכל מתוך רחמנות.

אבל איך זה יכול להיות? כל דבר שנעשה, בין אם טוב בין אם רע, נועד לקרב את האדם להשם? התשובה היא כן, לכן הכל טוב. הכל נעשה ונברא כדי לקרב את האדם להשם וזה בא לידי ביטוי בכל התחומים, כגון: כאשר אדם לא מוצא את זיווגו, כאשר הוא סובל מחולי, קושי ומחסור בפרנסה וכדומה – אם הוא מתעורר להתקרב אל השם, מרים את עיניו להשם ומשעבד את ליבו לשמים – אז זה לטובה.

אבל מה קורה כאשר לא הולך לאדם בעבודת השם? גם אז הכל לטובה? איך אפשר בכלל לצפות מאדם שיהיה שמח במצב כזה? הרי הוא עושה עבירות, נכשל, והירידות גם הן מנת חלקו. מה תאמר עכשיו, שהריחוק מהשם מקרב אותו?!

תתפלאו לשמוע, אבל כן! גם במצב רוחני ירוד אדם יכול להתקרב אל השם. כי הכל, ממש הכל, כל מה שיש בעולם הזה נברא כדי לקרב את האדם להשם, אם רק יסתכל על כל מה שעובר עליו בעיני האמונה.

אך עדיין, איך מצב רוחני ירוד מקרב את האדם להשם? כאן חשוב לדעת, שירידה רוחנית מקרבת את האדם למידת האמת, שהיא היסוד הראשון עליו עומדת כל התורה כולה, כל האמונה וכל העולם כולו – זוהי האמת! כי האמונה הישרה והאמיתית היא תוצאה של אמת. לכן אדם חייב שיהיה לו את היסוד החשוב הזה, שממנו נבנה הכל, כי בלי יסוד זה אי אפשר לבנות את שאר הבניין. ואם אין אמת, מה נשאר? שקר. ועל שקר, כידוע, אי אפשר לבנות שום דבר. גם לא על דמיונות. כדי לבנות צריך קרקע יציבה – "אמת מארץ תצמח"…

ומהי האמת? האמת היא הדבר שאנו מזכירים בכל יום, לפחות שלוש פעמים: "אמת מלכנו אפס זולתו" – בלי השם אני כלום. אני אפס. אדם שמבקש את האמת צריך לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו: האם אני יכול לעשות משהו, ולו הקטן ביותר, בלי הקב"ה? ברור שלא. בלעדי השם אי אפשר לעשות כלום, גם לא להצליח, גם להישאר בלי כוח. ובכלל, יש לאדם משהו בלי הקב"ה? גם כאן התשובה היא לא.

אז מה כבר יש בידי לעשות? רק להתפלל על הכל ולהודות על כל מה שהבורא עושה עמי ונותן לי. אלה שני דברים שאדם האוחז באמת זוכה בהם: הוא לא יעשה שום דבר בלי תפילה והוא יודה לבורא על הכל, לכן לאדם כזה יש אמונה בשלמות. וכל זה, על יד האמת…

המשכיל לעיין היטב בדברים אלה יבין שגם ברוחניות הדבר הוא כך. אדם עם מידת האמת יודע שכל הצלחה, מעלה רוחנית וכדומה – כל מה שיש לו – הכל מאת השם. וכל כישלון וחסרון רוחני הוא בגלל מניעת העזרה משמים. זה לא דבר חידוש שחידשתי, אלא מובא בגמרא הקדושה: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו – האדם לא יכול לו. כלומר, גם בעניינים הרוחניים אדם הוא אפס ללא הקב"ה.

אבל כאן מתעוררת אצלך, קורא יקר, השאלה: הרי יש לי בחירה?

ברור, לאדם יש בחירה. אולם, כל כוח הבחירה שלו תלוי בנקודה קטנטנה וזעירה ועמוקה מאוד – מידת האמת! כאשר אדם זוכר את האמת, שהוא כלום, אפס, אז הוא יצליח לבחור נכון.

זה הדבר הנדרש בקל וחומר: אם על דברים גשמיים של עולם חולף אנו צריכים להתפלל ולבקש, כל שכן ברוחניות, כאשר מדובר בדברים נצחיים. לכן, דווקא על קניינים אלה יש התגברות של היצר הרע וחילותיו, והאדם צריך לבקש על הכל שהשם יעזור לו: ‘השם, עזור לי שאקום בבוקר מוקדם. תן לי את הכוח להתגבר על יצרי הרע…’ וכן הלאה. להתפלל במילים פשוטות על כל דבר, מכיוון שהוא יודע שבלי הקב"ה הוא לא יכול לנצח את היצר הרע שלו. כך הוא זוכר שבלעדי הבורא הוא אפס.

כאשר אדם זוכה להתפלל על כל דבר אז הוא הולך בדרך הנכונה והשם עמו, והוא יצליח. וגם כשלא מצליח, אל לא להתבלבל. עליו להבין שהוא צריך עוד תפילות, מכמה סיבות: או שהרצון שלו עדיין לא מספיק חזק לדבר שבקדושה אותו הוא מבקש או מתפלל עליו, או שהוא עדיין לא בנה כלי שלם לקבל בעזרתו את השפע הרוחני עליו הוא מתפלל. כי לא פעם, כאשר תפילתו של האדם אינה באמונה שלמה אז הכלי הרוחני לא שלם, ולכן לא הוא יכול לקבל את השפע. וזאת, משום שכלי שלם לא נבנה רק מהאותיות של התפילה, אלא ממידת האמונה שממנה המילים נאמרות.

כאשר הקב"ה רואה שרצונו של האדם עדיין לא שלם, או שאמונתו לא שלמה, או שפשוט חסרות לו תיבות של תפילה ליצור כלי לשפע הרוחני – הוא לא נותן לו את מבוקשו. אדם בר דעת, כאשר רואה כי למרות שביקש אולם הקב"ה בכל זאת לא נתן לו, והוא הרי יודע שהשם רוצה לתת לו מכיוון שהשם ברא אותו כדי לרחם עליו ולהיטיב עמו, לכן הוא מבין שזה סימן לכך שעדיין לא בנה כלי שלם. ומה עליו לעשות? להתפלל שוב עם יותר אמונה, לומר מילים יותר מעוררות, לפרט יותר את התפילה. לא להתפלל אותה בקיצור, הרי כל מילה בונה את הכלי. ככל שהמילים יותר מפורטות וברורות כך נבנה כלי שלם יותר.

אז מהי נקודת הבחירה העמוקה עליה צריך האדם להניח את כל כוחותיו? נקודת האמת. אמנם נקודה קטנטנה אבל בעלת משמעות ומשקל. כאשר אדם זוכר את אפסיותו, בודאי יצליח וילך בדרך הנכונה. ואם שוכח, מיד השם עוזב אותו. אם כן, כל עבודת האדם היא לזכור שהוא אפס בלעדי השם – כי אז יצליח. אם ישכח – מיד עוזבו. וכאשר אדם מגיע למצב בו השם עוזב אותו… אין צורך להסביר הרבה, ברור שהוא ייפול, ייכשל בעבירות ויהיו לו ירידות. כמובן שלא תהיה לו חיות וכן הלאה.

הסימן לכך שאדם שכח את השם הוא כאשר האדם לא מתפלל. אדם שזוכר את אפסיותו – מתפלל על כל דבר. לכן, כל מי שנכשל בעבירה צריך לדעת שזאת תוצאה ישירה לכך שאינו מתפלל, והעבירה בה נכשל בפועל היא רק תוצאה של עבירה גדולה וקדומה יותר עליה הוא צריך לעשות תשובה: הגאווה. הוא שכח את בוראו!

ונחזור לשאלת הפתיחה: כיצד אהיה מרוצה ממצבי הרוחני הירוד? מהעבירות? הייתכן? התשובה לכך היא – שאדם שחי את האמת העבירה מיד מעוררת אותו ומזכירה לו שהוא שכח את השם, ומיד עושה תשובה. הוא מבין שהוא נכשל, ששכח את אפסיותו ולכן נפל לתהום הגאווה. כך הוא מיד חוזר בתשובה בו במקום ממש.

אדם שעובד על נקודת האמת, עושה תשובה מיידית על כל פגם ועבירה. והוא גם עושה תשובה אמיתית על השורש האמיתי של העבירות – מידת הגאווה, ומגיע לחרטה עמוקה ואמיתית ונאנח בשברון לב: ‘אחח.. ריבונו של עולם, באיזה שקר אני מונח, באיזו גאווה וגשמיות, עד כדי כך שאני כל הזמן שוכח אותך? כל הזמן חושב ‘אני’, ‘אני’, ‘אני’… ובמקום ללכת עם "שיוויתי השם לנגדי תמיד" אני הולך עם ‘שיוויתי אני לנגדי תמיד’….’ ואז הוא מבקש סליחה מעומק הלב.

ומכיוון שהעבירה הזכירה לו שהוא אפס בלעדי השם, והחזירה אותו לאמת – כי "אמת מלכנו אפס זולתו", הוא מתמלא שמחה עצומה. הוא שר להשם ושמח בו. הוא מתחבר שוב אל השם, וכאשר מחוברים אל השם יש רק שמחה. אדם מרגיש שהוא נושם לרווחה, כמו אדם שהתעורר משינה עמוקה, מחלום בלהות…

אם כן, לחיות את נקודת האמת, לבקש לדעת תמיד שאני אפס – גם זה גורם לאדם לשמוח ולא ליפול ממידת השמחה שלו אפילו לרגע, וגם כל תשובתו היא אמיתית ומעומק הלב, מתוך התעוררות והתקרבות להשם. השם יתברך יזכנו להתקרב אליו תמיד, אמן כן יהי רצון.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. חן כליפה

כ"ז שבט התש"ע

2/11/2010

תגובה על מאמר זה הרב ארוש מורי ורבי פשוט ג-ד-ו-ל הלאוי ונזכה לרבע מהאמונה הבלתי רגילה ומצויה של הרב ..אני מרגישה שממש נפשי קשורה בנפש של הרב הקדוש הרב פשוט בן אדם מיוחדדדדד!!!!!

2. חן כליפה

כ"ז שבט התש"ע

2/11/2010

הרב ארוש מורי ורבי פשוט ג-ד-ו-ל הלאוי ונזכה לרבע מהאמונה הבלתי רגילה ומצויה של הרב ..אני מרגישה שממש נפשי קשורה בנפש של הרב הקדוש הרב פשוט בן אדם מיוחדדדדד!!!!!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה