נשמות יד שנייה
כמו בגדים יד שנייה כך גם עם נשמות יד שנייה. לכולנו ניתנת הזדמנות נוספת להיות מועילים, לגרום לאנשים לשמוח. יהודית חנן שלפה תובנות, לא רק קולבים.
לפני כמה שנים חברתי היקרה והטובה, שושנה, פתחה גמ"ח של חנות לבגדים יד שנייה עם מחירים מצחיקים ברצפה. ואני, כמובן, התנדבתי לעזור מדי פעם. לפעמים הייתי מוצאת מציאות מקסימות במצב מעולה לי או לילדיי, ובעיקר – פגשתי הרבה מאוד אנשים.
לראות לקוחות שמחפשים בגדים שהם באמת לא יכולים לאפשר לעצמם – זה משהו שעשה לי טוב בלב, שימח אותי מאוד.
פלוס, העובדה שזה באמת חשוב מאוד לקחת חלק בפעילות למען הקהילה.
החלק הקשה בעבודה הזו הוא הכמות העצומה של הבגדים שהיינו מקבלות, שרובם היו במצב גרוע מאוד. נראה שלאנשים רבים קשה מאוד להיפרד מבגדים ישנים (או מכל דבר ישן בבית).
אולי הם מרגישים אשמים שהם זורקים בגדים משומשים לפח. אולי הם לא מבינים שהצוות נשחק. אולי הם חושבים שאנשים אחרים כל כך עניים שהם יסכימו ללבוש בגדים קרועים או מוכתמים (הם לא!). או אולי הם פשוט מתעצלים למיין את הבגדים הטובים ולהשליך לפח את הבגדים הלא טובים.
אנחנו מקבלים כל מיני פריטים חסרי שימוש כמו כלים סדוקים, צעצועים שבורים ונעליים בלי "החצי השני" שלהן, קרי ימין או שמאל. מה בדיוק עובר לאנשים בראש? על מה הם חושבים? אף אחד לא רוצה תרופות של מישהו אחר שפג תוקפן, גם לא ספר שחסרים בו דפים! פעם אחת אפילו קיבלנו כדורים של אקדח אמיתי ונאלצנו להזמין משטרה… כן, עד כדי כך.
מאמרים נוספים בנושא:
וזה באמת מעצבן, כי לא משנה כמה פעמים אמרנו לאנשים להביא רק בגדים "שנראים כמו חדשים", חצי מהם לא עשו את זה. אנשים מתעקשים שהשקיות שהם סחבו (לא על הגב, באוטו) מלאות ב"דברים טובים ושימושיים" (רק תתעלמו מהחולצה עם כתמי האקונומיקה והחולצה בלי הכפתורים…). שעות על גבי שעות מיינו בגדים למחזור, ואת השאר זרקנו לפח.
ויש את האתגר של להתנהג יפה, אפילו שהלקוחות ממש לא מתנהגים כך.
קשה מאוד לאסוף את כל הבגדים שאנשים השאירו אחריהם בתא המדידה, או כאלה שנפלו על הרצפה מבלי שמי שהפיל אותם יחזיר אותם למקומם, למרות שהיו שלטים שהורו להחזיר כל פריט למקום! חלק מהאימהות היו מגיעות עם תינוקות שבכו בלי הפסקה או ילדים עם גלידה ביד… אנשים דיברו בקול רם בטלפון שלהם וזה ממש לא היה כיף לומר להם "בבקשה תדברו בחוץ". חלק מהלקוחות היו מתבכיינים על המחירים שגם ככה היו נמוכים.
אני בהחלט מבינה שאנשים שמגיעים לגמ"ח וחנות יד שנייה, הם אנשים שאין להם את האפשרות לקנות בגדים בחנויות רגילות. אני נזכרת בימים בהם כסף היה מצרך יקר במשפחה שלנו, לכן כשאנשים מתנהגים בצורה מאוד לא יפה אני משתדלת (באמת מנסה) להבין אותם, כי הם נמצאים בלחץ נוראי. ובכנות, חלק מהם גם ממש לא נורמאליים.
וחוץ מזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם אני עובדת על מידות הנפש שלי. ככה זה כשלומדים בבית הספר של אלוקים. צריך להגדיל ראש ולראות את הקווים המקבילים של כל מה שאנו חווים בחיים, ולחפש את העניין הפנימי, את המסר שהוא שולח לנו בכל דבר, בכל אירוע ועם כל אדם.
אז כשאני חושבת על הקווים המקבילים, אני מגיעה לתובנות הבאות: לכמה מההרגלים הרעים שלי אני עדיין דבוקה ומסרבת להיפרד מהם פעם אחת ולתמיד? (כמו לבזבז את הזמן בלקרוא שטויות). והאם אנשים אחרים באמת צריכים את מה שאני אפילו לא רוצה? (כמו קינוחים מתוקים, או לחוות את דעתי בעניין כזה או אחר).
כמה פעמים אני שומעת את ההוראות של בורא עולם – מלימוד, מהרצאה או כל דבר רוחני אחר, אך בוחרת להתעלם מהן? האם גם אני מתעצלת למיין את הרגשות שלי ולהשאיר רק את הטובים ביותר?
ברמה הגשמית יותר, כמה פעמים הלכתי לקניות ולא החזרתי את הבגדים למקומם והשארתי בלגאן למוכרת? האם גם אני מתבכיינת לאלוקים או דורשת משהו בחינם? ועד כמה אני באמת נורמאלית?
אם אתם לא יכולים לעבוד עם אנשים, צאו מהגמ"ח. לעבוד עם אנשים זה באמת לא דבר קל. גם גיליתי שלא מעט אנשים מנצלים ארגונים של נזקקים, וזה כואב.
חשוב מאוד לזכור שאנשים ברוב המקרים סובלים ולא חושבים בבהירות. זה באמת מרגיש מביך ומשפיל להיות נזקק – לבגדים, לכסף או לארוחות חינם. לא קל להיות בצד המקבל, ורובנו היינו מעדיפים להיות בצד הנותן ומעדיפים לקנות בגדים בחנויות של מותגים.
העבודה בגמ"ח לימדה אותי להיות יותר סובלנית. אם אני כועסת ומתרגזת, אני יודעת שאני צריכה הפסקה. אני מכינה את הקפה שאני אוהבת ומזכירה לעצמי, כשאני לוגמת אותו ומסתכלת בחלון על הנוף, שאני לא מתמודדת רק עם בגדים משומשים שנועדו למחזור, אלא גם עם נשמות ממוחזרות, נשמות יד שנייה, כן גם אתם. כמו בגד יד שנייה, לכולנו יש הזדמנות נוספת להיות מועילים, לגרום לאנשים לשמוח, למלא צורך.
ולבסוף, אני מדמיינת את גמ"ח הנשמות הקדושות של אלוקים בשמים. הנשמות יד שנייה הללו אולי לא הגיעו במצב טוב, אבל הן היו מספיק טובות בהחלט להיבחר שוב!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור