סדר הוצאת והגבהת ספר תורה , חיוב הקריאה וטלטול

 

א. המתפלל עם האשכזנים בימי שני וחמישי, ואומרים "בריך שמיה" בהוצאת הספר תורה, אם הוא במקומות שמותר להפסיק בהם טוב ונכון שגם הוא יאמר עמהם את ה"בריך שמיה". אבל אם הוא לומד בבית הכנסת, וכיוצא בזה, ושומע מהציבור אמירת "בריך שמיה", אינו חייב להפסיק מלימודו כדי לומר עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. (אולם כשמוציאים הספר תורה מארון הקודש ומוליכין אותו אל הבמה, יש לעמוד עד שיניחו את הספר תורה על התיבה). והקורא פסוקדי דזמרה, אף בשבת אין לו להפסיק לאמירת בריך שמיה עם הקהל. (וישתחווה מול הספר לתורה עם הציבור באין אומר ודברים) ורק בין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו.

ב. מה שנוהגים לכרוע באמצע "בריך שמיה" כשאומרים "אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה", אף על פי שאין זה חיוב לכרוע, מכל מקום מנהג ישראל תורה הוא, הואיל ואומרים בפירוש "דסגידנא קמיה" אם לא יכרע ולא ישתחווה נראה כדובר שקרים. ומטעם זה נוהגים להשתחוות ב"עלינו לשבח" כשאומרים "ואנחנו משתחווים".

ג. הקורא קריאת שמע וברכותיה, או העומד באמצע פסוקי דזמרה, ושמע שהציבור אומרים "וזאת התורה" וכו’, ובעת הגבהת הספר תורה להראותו לעם, אין לו לומר פסוק זה עם הציבור, אלא יסתכל בספר תורה ויהרהר הפסוק בליבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ולא חשיב הפסק.

ד. בהוצאת הספר תורה מארון הקודש לתיבה כדי לקרוא בו, יש לפתוח את הספר תורה ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, כדי שיסתכלו באותיות הקדושות של הספר תורה, ששואבים משם אור גדול של קדושה. ויאמרו "וזאת הברכה" וכו’. ויש שנהגו להסתכל בתיבה שהיא האות הראשונה של שמו הפרטי. וראוי להוליך את הספר תורה מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני נושא הספר תורה יהיו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך לצד ימין שלו, שהוא צד שמאל של ההיכל, והכך הולך סביב והספר תורה בידו עד שיגיע אל התיבה. ואף שהיא דרך ארוכה, כיון שהיא דרך ימין למוליך הספר תורה, וראוי לעשות כן. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, כדי שלא יצטרך להקיף כל כך.

ה. נכון שכל אחד מהקהל יגש אל הספר תורה כדי לנשקו בידיו או בפיו, אבל אין זה מן הראוי שמוליך הספר יושיט את הספר לכל אחד ואחד כדי שינשקו, אלא בעת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את הספר תורה. ומותר להקיף את אולם בית הכנסת, כדי לעבור דרך ארוכה יותר אל התיבה.

ו. בשעה שמגביהים את הספר תורה להראות הכתב לעם, מצווה גם על הנשים לראות הכתב, ולעמוד ולומר "וזאת התורה". ונשים נידות מותר להן להסתכל בספר תורה (ואסור להן להכנס לביהכ"נ למקום האנשים, כדי לראות הכתב מקרוב). ומ"מ רשאיות להחמיר על עצמן שלא להכנס לביהכ"נ, ושלא לאחוז בס"ת, ושלא להסתכל בס"ת בעת שמראים אותו  לעם.

ז. אם הוציאו מארון הקודש ספר תורה שאין כתיבתו מהודרת, אין להתיר להחזירו לאורן הקודש כדי להוציא ספר תורה שכתיבתו מהודרת יותר. אבל אם הוציאו ספר תורה שאינו מוגה, ויש חשש שהוא ספר תורה פסול, מותר להחזירו להיכל ולהוציא ספר תורה אחר שהוגה, כדי לקרוא בו. ואם הוציאו ספר תורה פסול מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר תורה הפסול, צריך לחזור ולקרוא הפרשה מתוך ספר תורה כשר, ואפילו בשני וחמישי הדין כן, מאחר ועשו כן בפשיעה ובמזיד. אבל אם חשבו שתיקנו הספר תורה, וקראו בו שלושה עולים בשני וחמישי, או במנחה של שבת, ואחר כך נתברר להם שהספר תורה שקראו בו היה ספר תורה פסול, אין צריך לחזור ולהוציא ספר תורה כשר כדי לקרוא בו את הקריאה שנית.

ח. אבל תוך שבעה ימי האבלות הנמצא בבית הכנסת ביום שני וחמישי, ונתנו לו פתיחת ההיכל, או הקמת הספר תורה, מותר לו לפתוח ההיכל, או להוליך את הספר תורה אל התיבה, כדי להראות את הכתב לציבור. ומכל מקום נכון להמנע מזה.

ט. כבר פשט המנהג להחזיר את הספר תורה לארון הקודש אחר הקריאה, כשהוא פתוח, בין בשני וחמישי, בין בשבתות וימים טובים. ואין לשנות מן המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה.

י. בתי כנסת שיש להם ספר הפטרות העשוי בגלילה כעין ספר תורה, ומוציאים אותו בעת פתיחת ההיכל, מן הראוי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ולא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את ספר התורה להראות הכתב לציבור, כדי שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שווה. ובמקום שנהגו להגביה את ספר ההפטורות עם הספר תורה, אין לערער על מנהגם, והנח להם לישראל. ומותר להניח ספר ההפטרות בארון הקודש ליד ספרי התורה, אבל לא ישתמש ברימוני הספר תורה להניחם בספר ההפטרות, אלא יקנו רימונים מיוחדים לספר ההפטרות.

יא. בשעה שמוליכים את הספר תורה אל התיבה, צריכים הציבור לעמוד מפני הספר תורה עד שנושא הספר תורה יעמוד כשיגיע למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרים לשבת. והמנהג לעמוד גם בשעה שמגביהים הספר תורה להראות הכתב לציבור עד שמניחים את הספר תורה על תיבה.

  

יב. משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלי שמיעת תורה. ועזרא הסופר תיקן שיהיו קורין שלושה עולים, ועשרה פסוקים, ושיקראו בתורה במנחה של שבת. וכמה הן הקוראים, בשבת בשחרית קוראים שבעה עולם, (לבד המפטיר), וביום הכיפורים שישה עולים, ובימים טובים חמישה, ובראשי חודשים ובחולו של מועד ארבעה, ובשני וחמישי, שבת במנחה, חנוכה ופורים, ובתעניות שחרית ומנחה, קורין שלשה.

יג. מקום שמפסיקים הקריאה בשבת בשחרית, שם קוראים במנחה של שבת, שלושה עולים, בתחילת הפרשה. וחוזרים וקוראים קריאה זו גם בשני וחמישי ובשבת הבאה. ובשבת משלימים את הפרשה. ואם טעו בשני וחמישי וקראו בסדר אחר שלא מפרשת השבוע, ונזכרו אחר שקראו לכל השלושה עולים, אין צריך לחזור ולקרוא שנית פרשת השבוע, כיון שעיקר הטעם הוא כדי שלא ילינו שלושה ימים בלי תורה, והרי סוף סוף קראו בתורה.

יד. אין הציבור רשאים להוציא ספר תורה ולקרוא בו בברכות, אלא בימים שקבעו בהם חז"ל קריאת ספר תורה. ולפיכך, אם לא קראו בתורה ביום שני או ביום חמישי, מחמת איזה סיבה, אינם רשאים לקרוא בתורה ביום שלאחריו. וגם ביום שלישי אין להוציא ספר תורה ולקרוא בו בברכות, אף על פי שעל ידי כך יעברו על הציבור שלושה ימים בלי קריאת ספר תורה.

טו. לכתחילה אין להוציא ספר תורה ולקרוא בו בציבור קודם עמוד השחר, ופועלים משכימי קום שאינם יכולים לקרוא בספר תורה אחר החזרה, ידלגו הוידוי והתחנונים, ויעדיפו לקרוא בספר תורה בציבור. ואם אי אפשר בזה, יש אומרים שאין להקל להם לקרוא בספר תורה קודם עמוד השחר. ויש מי שמיקל בזה. ובשעת הדחק כשהדבר יגרום לביטול הקריאה, יש להקל להם לקרוא בספר תורה קודם עמוד השחר.

טז. פועלים משכימי קום המתפללים כל אחד בביתו כשמגיע זמן תפילה, ואינם קוראים בתורה, אסור להם להוציא ספר תורה בימים שני וחמישי במנחה, בשובם מעבודתם לעת ערב אם רוצים לנהוג כך בדרך קבע, שבודאי שאין להם בספר תורה בשלושה עולם ובברכות התורה במנחה. שעיקר תקנת חכמים היתה בשני וחמישי "בשחרית" דוקא. אולם אם עושים כן בדרך ארעי, אין מזניחין אותם, שיש להם על מה שיסמוכו. אך הבא לשאול אם להנהיג כן, מורים לו בשב ואל תעשה עדיף אף בדרך אקראי.

יז. ציבור שנאנס ולא קראו בתורה בשבת בשחרית, אין להם לקרוא בתורה שיבעה עולם במנחה של שבת, אף אם יש פנאי לציבור לשמוע את קריאת הפרשה כולה. וכל שכן שאין להם לקרוא את הפרשה בימי שני וחמישי שאחריו, משום ביטול מלאכה לעם אלא בשבת הבאה יקראו את ב’ הפרשיות כסדר הזה: הכהן יעלה ויקרא בתורה את כל הפרשה של השבוע הקודם, וימשיך גם מהפרשה של אותו שבוע, עם ג’ פסוקים. והלוי ימשיך משם כסדר.

יח. יחיד שיהיה אנוס והתפלל ביחידות, מעיקר ההלכה אינו חייב ללכת לשמוע קריאת הספר תורה בציבור, ובפרט תלמיד חכם השקוד על תלמודו, שאינו חייב להתאחר מלימודו כדי ללכת למנין אחר לשמוע קריאת ספר תורה.

יט. מי שלא שמע את קריאת התורה בימי שני וחמישי, או בשבת, אינו חייב לקרות את הקריאה מתוך חומש וכדומה. וכן אם הוצרך לצאת באמצע קריאת התורה, והפסיד חלק מהקריאה, אינו חייב לקרוא מה שהחסיר, מתוך החומש.

כ. אין הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת קריאת התורה, ומכל מקום יש נוהגות ממידת חסידות לבוא לבית הכנסת בימי שני וחמישי ובשבתות וימים טובים, כדי לשמוע קריאת התורה בציבור. ובפרשת זכור יש אומרים שהנשים חייבות לשמוע קריאה זו. ויש חולקים. וראוי ונכון להחמיר בזה היכא דאפשר.