סדר סעודה מפסקת,הטמנת חמין מערב יום הכיפורים ועוד

 

 

א. אין לאכול בערב יוהכ"פ אלא מאכלים קלים שנוחים להתעכל. וטוב לאכול דגים בערב יוהכ"פ בשחרית דוקא. ואין אוכלים בערב יוהכ"פ דברים המחממים את הגוף, כגון ביצים וחלב חם. וכן אין לאכול שום צלוי ומבושל. ואין לאכול בשר שמן, וכדומה, פן יבוא ח"ו לידי קרי בליל יוהכ"פ. ויש אומרים שהוא הדין לתמרים שמחממים את הגוף. וכן מאכלים המתבלים בכרכום ושאר מיני תבלין. ובסעודת שחרית אפשר לשתות חלב חם וכדומה, וכל שכן כשהוא מזוג בקפה או תה.

 

 

 

 

ב. מותר להטמין חמין מערב יום הכפורים למוצאי יום הכפורים, ואין זה חשיב כהכנה, שהרי הוא מכין ביום חול. ואף שבעשרת ימי תשובה נהגו להחמיר גם בדברים המותרים מדינא, בזה נהגו להקל.

 

 

 

 

ג. המנהג הנכון אשר פשט כמעט בכל תפוצות ישראל להדליק נרות בערב יוהכ"פ לצורך ליל יוהכ"פ. ומכל מקום בעיר שנהגו שלא להדליק בערב יוהכ"פ אין מדליקין. ובמקומותינו שמדליקין מברכים קודם ההדלקה: אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של יום הכפורים. ובמקום שאין מנהג ידוע לא יברכו, ולפי מנהג אשכנז הנשים מדליקות הנרות בערב יוהכ"פ תחילה, ומיד לאחר מכן מברכות, כמנהגן בשבת.

ד. אין לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות, אלא יכוונו לצאת ידי ברכת שהחיינו בעת שמברכים שהחיינו בבית הכנסת עם הוצאת ספר התורה של "כל נדרי". ומכל מקום אם ירצו לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, לא יברכו שהחיינו עד גמר ההדלקה, כי בזה מקבלת עליה תוספת יוהכ"פ, ונאסרו בעשיית כל מלאכה ואכילה ושתיה וכו’, ולכן לא תברכנה שהחיינו כל עוד נעליהן ברגליהן.

ה. מצוה להדליק נרות לכבוד ליל כיפור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וכן להדליק בבתי חולים ובמבואות האפלים, ואין בזה שום מנהג להחמיר כלל.

ו. ילבש בגדים נאים ונקיים ביוהכ"פ. ובעל תשובה שלובש שק בשאר ימות השנה לא ילבשנו ביוהכ"פ. ופורסים מפה יפה על השולחן כמו בשבת.

 

 

 

 

ז. יוהכ"פ לילו כיומו לכל דבר, אסור במלאכה ובאכילה ושתיה, ורחיצה וסיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה. אך אין חיוב כרת אלא על מלאכה, או על אכילה ושתיה. אבל שאר עינויים אינם אלא מדרבנן לרוב הפוסקים.

ח. כל מלאכה שחייבים עליה בשבת חייבים עליה ביוהכ"פ. וכל שבשבת פטור אבל אסור, גם ביוהכ"פ כן. ולכן כל איסורי שבות הנוהגים בשבת נוהגים ביוהכ"פ, ודין מוקצה ביוהכ"פ כדין מוקצה בשבת.

 

 

 

 

ט. האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה, חייב. והוא פחות מכביצה מעט. ומכל מקום אסור אפילו בכל שהוא.

י. מי ששכח ובירך על איזה מאכל או משקה ביוהכ"פ, אין לו לטעום מעט, אלא יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אבל בשאר ימי התעניות, אם שכח ובירך על איזה מאכל או משקה, יטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה.

יא. מותר לשאוף טבק הרחה ביוהכ"פ. ואין הפרש בזה בין אם יש בו ריח טוב או לא. וכן מותר להריח בבשמים ביוהכ"פ. וכן המנהג.

יב. מותר לבלוע הרוק שלו ביום הכפורים.

 

 

 

יג. רחיצה אסורה ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.

יד. בשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ומברך על נטילת ידים. ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט, וכדומה, או שנטף דם מחוטמו מותר לרחוץ. שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג.

טו. כהן שנוטל ידיו לברכת כהנים, נוטל ידיו עד סוף הפרק, כמו בשאר ימות השנה. היוצא מבית הכסא נוטל עד סוף קשרי אצבעותיו אלא אם כן היו ידיו מלוכלכות.

 

 

 

 

טז. סיכה אסורה כרחיצה, ואפילו יש בראשו חטטין לא יסוך.

יז. נעילת הסנדל אסורה, ודוקא נעלי עור, אבל נעלי גומי מותרים, וכן נעלי עץ ושל בגד מותרים. שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. ונעלי עץ שיש להם רצועה של עור (קבקאב) יש מתירים ללובשו. וכן עיקר. ובכל זה אין כל הבדל בין איש לאשה. וגם התינוקות שאוכלים מחנכים אותם שילכו בלי נעלי עור. והן עתה רבו הנכשלים ללכת בנעלי עור ביוהכ"פ, וצריך לעורר את העם על זה. ויש אומרים שהנועלים מנעלים ביוהכ"פ עוברים גם על אסור הוצאה במקום שאין עירוב, ואנו נוהגים להכריז על זה בליל יוהכ"פ שכל מי שבא בנעלי עור לבית הכנסת מבלי ידיעה על חומר האיסור, מתבקש להסיר מיד את נעלי העור מרגליו. ולשון רכה תשבר גרם.

יח. יולדת תוך שלשים, וחולה שאין בו סכנה, ומי שיש לו מכה ברגליו, מותרים בנעילת הסנדל.

 

 

 

 

יט. תשמיש המטה אסור ביוהכ"פ. ואסור לישון עם אשתו במטה אחת, ואפילו לנגוע בה אסור כאילו היא נדה, ויש להחמיר בזה בין ביום בין בלילה, זולת במקום צורך שיש להקל יום בנגיעה.

כ. הרואה קרי ביוהכ"פ אסור לטבול בשחרית כדי להתפלל, אפילו דרכו תמיד לטבול במקוה טהרה. ואמרו חז"ל הרואה קרי ביוהכ"פ ידאג (לחייו) כל השנה. אולם בזמן הזה אפשר לתלות ראיה זו ברבוי האכילה, הואיל ומסתמא הרבה באכילה ושתיה בערב יוהכ"פ, וכפי ההלכה, ואין לו לדאוג כלל. ומכל מקום ראוי לו להתחזק ביותר בלימוד התורה בהתמדה, וכשהוא עוסק בתורה ובזיכוי הרבים אין לו לחשוש, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. ואם אפשר לו יטבול תיכף במוצאי יוהכ"פ.