סדר תפילות פורים,פורים של מוצ”ש ועוד

 

 

א. אחר קריאת המגילה בברכותיה, מתחילים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וסדר קדושה, ואח"כ אומר השליח ציבור קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, יהא שלמא, ועלינו לשבח.

ב. מי שאין לו מגילה כשרה אין לו לומר את ההלל בברכות. אלא יקרא ההלל כולו בלי ברכות. ומכל מקום אם יש בידו מגילה שאינה כשרה יקראנה על כל פנים בלי ברכות בלילה וביום.

ג. אין אומרים וידוי בשני ימי הפורים, לפי שנאמר בהם ימי משתה ושמחה. ואין אומרים למנצח יענך וכו’ ותפילה לדוד.

ד. בשחרית יאמרו בתפילה "על הנסים", ואחר כך אומר חצי קדיש. ומוציאים ספר תורה וקוראים בו ג’ עולים בפרשת ויבוא עמלק, וכופלים הפסוק האחרון להשלים למנין עשרה פסוקים. ואם לא כפל הפסוק אין בכך כלום, הואיל ונשלמה הפרשה. ואחר כך אומר חצי קדיש ואומרים אשרי יושבי ביתך, ומדלגים יענך ה’ ביום צרה, לפי שהוא יום משתה ושמחה ואין להזכיר בו צרה. ומתחילים ובא לציון גואל, עד ואתה קדוש, וקוראים המגילה בברכותיה, חוץ מברכת שהחיינו שכבר בירך בלילה.

ה. כשאומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון "ויקר", ימשמש בתפילין של ראש ושל יד וינשקם. וכשמגיע ל"אגרת הפורים הזאת" ינענע המגילה.

ו. אם יש מילה, מניחים המילה לאחר כל סדר התפילה, כמו בכל יום. (פר"ת)

 

 

 

ז. אין להביא המגילה לבית הכנסת בעיצומו של יום השבת לצורך קריאתה בלילה, שהרי הוא כמכין משבת לחול. ובמקום הצורך מותר להביאה (במקום שיש ערוב) אחר שקיעת החמה של יום שבת. ואם אפשר יעשה זאת על ידי קטן.

ח. אם חל פורים במוצאי שבת, גם הנשים חייבות בברכת מאורי האש. (יבי"א ד/כד סק"ז)

ט. כשחל פורים (של ערי פרזות) במוצאי שבת, יאמרו אחר העמידה חצי קדיש, שובה ה’ עד מתי, ויהי נועם וכו’, יושב בסתר וכו’, עד ואתה קדוש. ואחר יברכו ברכת "בורא מאורי האש" בלבד, לפני קריאת המגילה, כדי שלא יהנו מהנר במוצאי שבת קודם שיברכו עליו. וכן פשט המנהג להקדים קריאת המגילה לפני ההבדלה. (יתו"ד א/עה)

י. אם לא בירכו "בורא מאורי האש" קודם המגילה, ונזכרו באמצע, יפסיק השליח ציבור בין הפרקים או בין פרשה לפרשה ויברך בורא מאורי האש, ואחר כך ימשיך קריאת המגילה. ואם לא עשה כן יברך בורא מאורי האש בהבדלה כמו בכל מוצאי שבת. (חזו"ע א’ עמ’ עז)

 

 

 

 

יא. מצוה לתת מתנות לאביונים ביום הפורים, דהינו מתנה אחת לכל אביון, שבסך הכל חייב לכל הפחות שתי מתנות לשני אביונים. ויוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות, בין בתבשיל, או דבר-מאכל אחר. ומן הדין די בנתינת פרוטה אחת לכל אביון. וירא שמים יתן בעין יפה ובסבר פנים יפות, ויהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ולכל הפחות יתן כשיעור שיווי סעודה אחת של לחם ולפתן. (ילקו"י היושלח. הליכות עולם ח"א עמ’ רלג)

יב. הנותן שתי מתנות לאיש ואשתו אביונים יצא ידי חובתו. והוא הדין אם נתן לאב ולבן הסמוך על שולחנו. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד לא יצא ידי חובה. ויוצאים ידי חובה בנתינה לקטן אביון. ואין מדקדקים במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנים לו. ומוטב לאדם להרבות כמיטב יכולתו במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא במשמח לב עניים ויתומים ואלמנות. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים.

יג. עני שקיבל מתנות לאביונים, יכול לעשות בכסף כל מה שרוצה, ואף לקנות בזה ספרי לימוד וכדומה. ואינו חייב דוקא להשתמש בכסף שקיבל מגבאי הצדקה לצורך סעודת פורים.

יד. אין הגבאים יכולים לשנות מעות פורים לצדקה אחרת.

טו. במקום שאין עניים מצויים, יכול לעכב את המעות פורים שלו אצלו, ונותנם במקום שירצה.