סדר תפילות שמחת תורה,דברים המותרים והאסורים בחנוכה

 

 

א. מותר להוציא ספרי תורה לרחובה של עיר ביום שמחת תורה, ובמוצאי שמחת תורה, בשמחה וריקודים, ולהקפות שניות, להרבות כבודה של תורה. ויזהרו מאד שלא תהיה תערובת נשים וגברים יחדיו. וכן יזהרו שלא ימסרו הספרי תורה לילדים, פן יהיה להם לפוקה ולמכשול אם יגרמו לנפילת הספר תורה. (יבי"א ז/נו. ד/טו. יחו"ד א/עב)

ב. כשעושים הקפות בשמחת תורה, עם ספרי התורה, וממשיכים בשירה וריקודים שעה ארוכה, חייבים כל הציבור לעמוד, ואין להם לשבת בעת ההקפות, ואף בין הקפה להקפה, ישארו כולם עומדים על עומדם, עד שיחזירו את ספרי התורה להיכל. וחולים וזקנים, או הסובלים מחולשה ברגליהם, רשאים לשבת בין הקפה להקפה, ויעמדו רק בעת ההקפות עצמם. (יחו"ד ו/מב)

ג. אבל תוך י"ב חודש לאב ואם, צריך להקיף בשמחת תורה, וטוב שיזדרז להקיף לעצמו שבע הקפות עם אמירת היהי רצון, וילך לביתו.

ד. הנאנס ומתפלל יחיד בש"ע, לא יתפלל מוסף עד זמן שבבית הכנסת אומר השליח ציבור משיב הרוח ומוריד הגשם. ואם טעה בערבית ושחרית של שמיני עצרת ואמר משיב הרוח וכו’ וחתם מחיה המתים אינו חוזר.

ה. תושב חוץ לארץ שבא לבקר בארץ ישראל על מנת לחזור לחוץ לארץ, ומתארח אצל קרוביו או ידידיו, יש לו לנהוג בשמיני עצרת כבני הבית, לקדש ולאכול בבית, ולא בסוכה. ורק אם עומד ברשות עצמו, כגון שנמצא במלון וכדומה, יעשה כמנהגו שבחוץ לארץ לקדש ולאכול ולישן בסוכה. (יחו"ד ב/עו)

ו. אין ליטול את הפעמונים של הספר תורה ולקשקש בהם גם בשמחת תורה, ודמי קצת לכלי שיר, ולא התירו בשמחת תורה אלא בלא כלי שיר.

ה. בני חוץ לארץ העושים יום טוב שני בשמחת תורה, אין להם לחלל יום טוב בכלי שיר ונגינה, וכדומה, ואסור להם לרקוד עם אבוקה של שעוה לפני הספרי תורה, שיש בזה גרם כבוי. (יחו"ד ג/מט)

ז. נוהגים לעשות הקפות גם אחרי מנחה, וגם אחרי ערבית של מוצאי יום טוב, ומנהג זה של עריכת הקפות שניות במוצאי שמחת תורה, יסודתו בהררי קודש, בפרט אם משמיעים בהם דברי תורה, להיות ראויים לשמוח בשמחתה של תורה. ובמוצאי יום טוב מותר להשמיע קול שיר בכלי נגינה. וכל אדם ישתדל לשמוח בשמחת התורה, בכל כוחו. וכמו שאמרו במדרש, ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה’. מהו בכל עוז? בכל כוחו. מהו מכרכר? שהיה מכה בידיו זו על גבי זו וטופח, ואומר כירי רם כירי רם. וכל זה להראות חיבה ושמחה לגומרה של תורה.

ח. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים אחר חג הסוכות עד ב’ חשון.

 

 

 

ט. בתקופת הבית השני גדרו מלכי יון גדרות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחץ גדול, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, והיה צר לישראל מפניהם, עד שריחם עליהם ה’ אלקי אבותינו והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכהנים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה המלכות לישראל, ונמשכה יותר ממאתיים שנה עד חרבן הבית השני. וכשגברו ישראל על אויבייהם ואבדום, נכנסו להיכל בכ"ה כסלו ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא, שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ"ה בכסלו והלאה, ימי שמחה והלל. ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו. וימים אלו נקראים "חנוכה".

י. נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות שבבית דולקים, ואין להקל להן. אבל יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בכל החנוכה, ויש לבטל מנהגן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום וכו’. ומכל מקום יש אומרים שטוב לנשים להמנע ממלאכות כבדות שיש בהן טירחא יתרה, על כל פנים ביום ראשון ושמיני של חנוכה. אבל האנשים אינם נמנעים משום מלאכה.

יא. נכון ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה, כדי לדעת פרטי ההלכות.

יב. קבעו חז"ל את שמונת ימי החנוכה לשמחה והלל. ולכן אין להספיד בהם על מת, אלא לחכם בפניו. וכן אסור להתענות בחנוכה, אבל ביום שלפניהם ושלאחריהם, מותר.

יג. נכון שלא לבקר בימים אלו בבית הקברות ביום פקודת השנה לאב ואם, או ביום השבעה והשלושים, מפני שמתעוררים לבכי ולמספד על יד הקבר, ולכן באופן כזה יקדימו לבקר לפני חנוכה, או יאחרו לבקר לאחר החנוכה. ועדיף יותר להקדים.

יד. יש אומרים שמותר לבקר אצל קברי הצדיקים, התנאים והאמוראים, בימי החנוכה וחול המועד. ויש חולקים. והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך.

טו. יש שנהגו שהאבלים על אב ואם, אינם אומרים קדיש בחנוכה, והוא מנהג גרוע, ואם אפשר לבטלו בהסברה נעימה, הנה מה טוב, ואם לאו לא יבטלוהו ביד חזקה, מפני המחלוקת.

טז. האונן פטור מנר חנוכה, ואם יש לו אשה, אשתו תדליק עם ברכה. ואם הוא מתגורר בגפו, ידליקו לו אחרים נר חנוכה, ולא יברכו. [כה"ח סימן תרע אות כ].

יז. דיני אבלות נוהגים בחנוכה לדברי הכל, וקורעים על הקרובים, וכן מבקרים ומנחמים את האבל בחנוכה.

יח. יש אומרים שריבוי הסעודות שמרבים בהם בימי חנוכה, אינם אלא סעודות הרשות, שלא קבעום חכמים למשתה ולשמחה, ויש חולקים ואומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות הללו. ונוהגים לומר זמירות ותשבחות לה’ יתברך בסעודות הללו, ואז נחשבות לסעודות מצוה. ומה טוב ומה נעים לנצל מסיבות אלו לדרשות בדברי תורה ויראת ה’ טהורה, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואז בודאי שנחשבות סעודות מצוה.