פרשת השבוע שמיני – סוד ההתרחקות
פרשת שמיני - בזיונות הם "סוד ההתרחקות", דבר המחליש את דעתו של אדם והמרחיק אותו מעבודת השם לכאורה, אבל ההיפך הוא הנכון. כיצד?
הבושות והבזיונות שמזדמנים לעתים בחיינו אינם אלא מתנות נדירות מאת אבינו שבשמים האוהב והמשגיח, הרוצה בטובתנו הנצחית לגדל ולרומם אותנו ולהפוך אותנו לכלי יקר יותר בעבודת השם. מטרתם גם לכפר על עוונות ולזכותנו לעולם הבא, כפי שנתאר בסדרת מאמרים זו.
סוד ההתרחקות – כדי להתקרב לקב"ה
בזיונות הם "סוד ההתרחקות", דבר המחליש את דעתו של אדם והמרחיק אותו מעבודת השם לכאורה, אבל ההיפך הוא הנכון. כיצד?
כותב רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה עד): "שכשאדם רוצה להצדיק את עצמו ולהתקרב להשם יתברך, אזי מצדיקים עליו את הדין, דהיינו שנמשכים עליו דינים וייסורים: ואלו הדינים והייסורים הם נראין כהתרחקות, כאילו רוצים להרחיקו מעבודת השם, חס ושלום. ובאמת זו ההתרחקות היא עיקר ההתקרבות, כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג, יב). כדי שיעמוד בניסיון הזה, ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר".
ובמקום אחר כותב (שם, ח"ב, יג): "כשחולקין על האדם ורודפין אותו, הכל הוא כדי שיתקרב על ידי זה דייקא לשם יתברך ביותר. כי כל מה שרודפין אותו ועושין לו ייסורין, הוא צריך לברוח בכל פעם לשם יתברך, כי אין עצה ותקנה חוץ מזה. נמצא שעל ידי הרדיפות והייסורין נתקרב יותר לשם יתברך".
הזדמנות לכפר על עוונות
אחת מדרכי החסד של הקדוש-ברוך-הוא, שממיר עונש חמור המגיע על פי דין בעגמת נפש קלה בהרבה. כלומר, אם לאדם "חשבונות פתוחים" – עוונות שטרם תיקן או שכח מהם ולכן לא עשה תשובה נאותה, והקב"ה רוצה לנקות אותו, אזי שולח לאדם בזיון.
אמשול לך משל על פי העקרון הנ"ל:
אדם הולך בדרך ושני ארנקים בכיסיו – אחד מלא דינרי זהב והשני מלא מטבעות נחושת. פתאום מתנפלים עליו ליסטים, נותנים לו כמה חבטות ומוציאים מכיסו את הארנק עם מטבעות הנחושת, ומסתפקים בזה, כי בדרך כלל אין הולכי-דרכים נושאים שני ארנקים. לאחר שמסתלקים הגנבים, האדם מתחיל לרקוד מרוב שמחה. מדוע? הוא יצא ממצב סכנה בהפסד מועט בלבד, ושמח שהגנבים לא גילו את הארנק עם דינרי הזהב.
היהודי בעולם הזה נמשל להולך בדרך, וכל מלאכי החבלה אשר נוצרו על ידי עוונותיו נמשלים לליסטים. היקר לאדם, בריאותו ופרנסתו, נמשלות לארנק מלא דינרי הזהב. הכבוד המדומה שלו, בעל ערך מזערי בלבד, נמשל לארנק עם מטבעות נחושת, סכום פעוט שבקושי נקרא הפסד. והנה, מידת הדין דורשת עונשים חמורים, כגון פגיעה בבריאות או בפרנסה, חס ושלום. הקדוש-ברוך-הוא, האב הרחמן מאין כמוהו, משתיק אותם כמו שזורקים עצם לכלב. תמורת עונש מיתה אפילו, הקב"ה שולח בזיון שמלבין את פניו של האדם, בחינת הסתלקות הדמים, הנפש החיוני. אכן, המתבזה כאילו נשחט. מסביר הר"י אבוהב זצ"ל (מנורת המאור, אות נז), כי "הלבנת פנים היא אבק הרציחה, כי 'אזיל סומקא ואתי חיורא' (בבא מציעא נח, ע"ב) ודומה לרציחה". כך, משתיק השם יתברך את מידת הדין. לכן בזיון, כוחו לכפר על עוונות חמורים.
כפרת עוונות היא בחינת הפיכת דבר רע, דהיינו הפסד או פגיעה, לדבר טוב שהוא סליחה ומחילה. ברוח זו כותב רבנו ה"אורחות צדיקים" זצ"ל (שער השמחה): "וכן דרשו רבותינו על מקרא זה (ישעיה יב א): "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני", משל לשני בני אדם שהלכו לעבור בספינה, האחד ישב קוץ ברגלו עד שלא היה יכול לילך בספינה, וחברו נכנס בספינה לעבור, התחיל זה לקלל את יומו. לימים שמע שנטבעה הספינה ומתו האנשים אשר בה, אז התחיל זה לשבח לבורא יתברך, כי ראה שהיתה זאת כדי להחיותו (נדה לא, ע"א). לכן ישמח האדם בייסורים ובשאר נזקים שיהיו לו, כי אינו יודע מה טובה עתידה להיות לו מהם. וכן עשה נחום איש גם זו (תענית כא, ע"א)".
תשובה מעולה
מסביר רבי נחמן מברסלב זי"ע (ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה ו): "כי כאשר הדם שבחלל השמאלי שבלב – שהוא מדור היצר הרע – עדיין בתוקף ובעוז, אזי באים על האדם בזיונות ושפיכות דמים. התיקון לזה שיהפוך דָּם ל-דֹם, דהיינו, שישמע חרפתו ולא ישיב, ולא ידקדק על בזיון כבודו", עד כאן.
נמצא שעיקר התשובה כשישמע האדם בזיונו, ידום וישתוק ויסבול בזיונות ושפיכות דמים הבאים עליו, ובזה הוא ממעט הדם שבחלל השמאלי וזובח יצרו הרע. לכן, כשהקב"ה רוצה שבנו אהובו יעשה תשובה מעומק הלב, אזי שולח לו חרפות ובזיונות.
ידיד נפשי הגראנ"ש וייצהנדלר שליט"א מבאר את העקרון הנ"ל (נחל שורק, אות צד), על פי מאמרו של רבי נתן מברסלב זי"ע (ליקוטי הלכות, הל' שחיטה, א): חז"ל דרשו את הפסוק "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) על זביחת היצר הרע. בפשוטו, הפסוק מדבר על שחיטת קרבן, כי על ידי השחיטה הוא מעלה את הבהמה לבחינת אדם. על ידי הדמימה והשתיקה שדומם ושותק על בזיונותיו, אזי המתבזה עושה את עצמו כבהמה שאינה יודעת לדבר וכצאן המובא לטבח. זהו בחינת זביחת היצר, התשובה המעולה ביותר. לאור כל האמור לעיל, קבלת הבזיון מועיל כקרבן חטאת ממש.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור