סוד השופר

המלך ואיש היער הינו סיפור מלא
ברמזים ותובנות ומייצג את תקופת
אלול וחגי תשרי, ובעיקר את סוד
השופר…

לאחר שבחסדי השם יתברך, זכינו להשלים את המעשה – המלך ואיש היער. להלן ביאור קצר על רמזי המעשה, כיצד הסיפור מייצג את אלול והימים הנוראים, ובפרט את סוד השופר.

השופר ממלא תפקיד כפול בימים הנוראים. מחד, הוא בא לעורר אותנו. מאידך, הוא מזכיר לקב"ה את זכות אבותינו ובכך ממתיק דינים. אין פלא, אפוא, שתוקעים בשופר לאורך כל חודש אלול, בראש השנה, ושוב ביום כיפור בסוף סדר תפילת הנעילה. מעשה "המלך ואיש היער" הוא כולו רמז לעניין השופר וסודו.

המלך גוסטב מסמל את מלך מלכי המלכים הקב"ה. ארמונו מרמז על העולם העליון, ואילו היער מסמל את העולם הגשמי הנמוך בו אנו חיים. המלך "מחליף בגדים" ויוצא לו מן הארמון כדי לטייל בחוץ. זהו רמז לאינספור צמצומים והתלבשויות שהקב"ה עושה כדי שהשכינה הקדושה תוכל לרדת לעולם הזה. אך מחמת הלבושים וההסתר, כמעט ואין איש המסוגל להכיר את הקב"ה, מכיוון שכולם מסתכלים בעיניים מגושמות. כמו כן, שודדי היער גסי הרוח – רמז לאומות העולם – הם רחוקים מן האור והאמת ואינם מכירים את המלך. אדרבה, כשהמלך נתפס ומגלה שהוא אכן המלך, הם לועגים ומסרבים להאמין.

לא כך ווסילי, המסמל את עם היהודי. הוא נקלע ליער בעל כורחו כיתום קטן חסר קורת גג. כמו כן, היהודי – כווסילי ביער, הוא כנטע זר בכל מקום, למרות שלא פעם עולה לגדולה בין הגויים. רק ווסילי מכיר את המלך כפי שאברהם העברי וצאצאיו הם אלה שהכירו את מלך מלכי המלכים במשך כל הדורות.

הגמרא (ראה עבודה זרה ב, ע"ב) מספרת, שאכן הקב"ה התגלה לכל אחת מאומות העולם והציע להן את התורה, אך הן סירבו כי אף אחת לא הייתה מוכנה לוותר על התאווה הלאומית שלה – זו לא מוכנה להפסיק לרצוח, זו אינה יכולה לחיות בלי לגנוב, ואילו החיות של השלישית היא ניאוף וכן הלאה. רק עם ישראל היו מוכנים לקבל את התורה. ולא רק, אלא שאמרו "נעשה ונשמע" – מכיוון שהכירו את המלך, והיו מוכנים להתחייב בכל המצוות עוד לפני ששמעו מה הן בכלל. בתוספת להקרבה ולקידוש השם במשך אלפי שנים, היש אהבה גדולה מזו למלך? כמובן שלא. מי כעמך ישראל!

בינתיים, ווסילי פועל ללא כל כוונה לטובתו האישית ומציל את המלך מידי השודדים. זוהי בחינת "נעשה". רק לאחר מכן, הוא שומע את דרישות המלך – לעבור לארמון וכדומה, בחינת "נשמע".

"לשם שמים", זה ביטוי השייך רק לעם ישראל. אנו רואים היטב כיצד ווסילי עולה לגדולה בארמון אך כל כוונתו לגרום נחת רוח למלך ולעשות טוב וחסד עם נתיני המלכות. ווסילי לא שוכח מאין הוא בא ושפל מאוד בעיני עצמו. הוא יודע שלא לעולם חוסן, ובכל רגע יכול להתהפך הגלגל, לכן שומר את בגדי היער הישנים ואינו מתרשם יתר על המידה מבגדי המלכות והמשי שהוא לובש בתור נסיך ושר בארמון. כאן נרמז עניין ה"יהודי נשאר יהודי" – אפילו כשעולה לגדולה בעולם המודרני, העסקי וההייטק, אסור לו להסיח את דעתו מ"הבגדים הישנים", כלומר ממסורת ישראל סבא.

בעוד ווסילי דואג למלכות, יתר השרים – אומות העולם – דואגים אך ורק לטובת עצמם. הם לא סובלים את ווסילי, כי הוא כמו ספר מוסר חי שסותר להם על פניהם. הם שונאים את הארתו על ההמונים, בחינת אור לגויים, ומחכים לרגע שיוכלו להפיל אותו. מה שעוד יותר מציק להם הוא היחס של המלך כלפיו, כמו אבא לבן, המסמל את אהבת הקב"ה לעמו ישראל.

כמו המקטרגים שלוחי השטן, פוז'ניקוב (רמז לס"מ) וחבריו אינם נחים יום ולילה עד שלא בונים עלילה הרמטית נגד ווסילי, רמז לקטרוג לקראת המשפט בראש השנה. הם כמעט מצליחים לחסל את ווסילי ומשיגים גזר דין חמור נגדו עם מספר האשמות המחייבות עונש מוות, השם ישמור…

למלך נותר רק לחתום על גזר הדין, רמז למצב החמור בו נמצא עם ישראל בזמן הנעילה ביום כיפור, שכמעט הכל אבוד…

אך אין ייאוש בעולם כלל. דקות ספורות לפני שווסילי הוצא להורג, הוא לובש את הבגדים הישנים מן היער. המלך גוסטב רואה אותו וכמעט שמתעלף – הוא נזכר באותו מעמד ביער עם חרב חדה על צווארו כאשר ווסילי הציל אותו מידי השודדים וממוות בטוח. כאן טמון רמז כפול:

כאשר הקב"ה התגלה במעמד הר סיני ונתן את התורה למשה ולבני ישראל, נשמע קול השופר מכל עבר, שנאמר (שמות יט, טז): "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד". השופר מסמל את עצם התגלות השם יתברך על הר סיני במתן תורה. זהו טעם אחד מדוע אנו משמיעים את קול השופר בימי אלול ובימים הנוראים, כדי לדחות קטרוגים ודינים קשים, ולהזכיר שרק עם ישראל מכל האומות היה מוכנים לקבל את התורה ולקיימה. טעם זה נרמז במעשה המלך ואיש היער, כי רק ווסילי הכיר את המלך מכל אנשי היער. ולא רק, הוא היחיד ששמר אמונים אמיתיים למלך מכל שרי המלוכה.

הטעם השני הנרמז במעשה שלפנינו הוא עקידת יצחק, הרי השופר מזכיר את אילו של יצחק ומוכנותו של אברהם אבינו להקריב את בנו אהובו על מזבח השם. בדומה, ווסילי היה מוכן להקריב את עצמו על מנת להציל את המלך. הוא לא ידע שהמלך יזמין אותו לארמון וחשב באותה העת שיצטרך לחזור ליער ולהתמודד עם אלה שרוצים את דמו.

בסיפור שלנו, הבגדים הישנים של ווסילי עושים את אותו התפקיד כמו השופר, ובאים להזכיר למלך גוסטב את אותו יום גורלי ביער כאשר ניצל בזכותו של ווסילי. אכן, השופר שלנו בא להזכיר את זכות האבות בעקידה וכאמור גם את מעמד הר סיני, כשעם ישראל קיבלו את התורה, כפי שווסילי ולא אף אחד אחר הכיר את המלך כאשר נקלע ליער בלבוש הדיוט.

יום המשפט של ווסילי הוא רמז למשפט הגורלי של ראש השנה. יום ביצוע גזר הדין, כשהיו אמורים לתלות את ווסילי, מסמל את יום כיפור והושענא רבה, כאשר גזר הדין נחתם ויוצא לפועל. כפי שהמלך גוסטב לא הצליח להירדם בלילה לפני ביצוע גזר הדין, כך אין אנו ישנים בליל הושענא רבה, וכיבול לא נותנים למלך לישון עם תפילותינו ושוועותינו. הקב"ה רואה כיצד בניו מתנהגים כמו מלאכים ומדירים שינה מעיניהם, ואז הוא משמיד את גזר הדין וממתיק את הדינים הקשים.

סוף טוב, הכל טוב: כשם שווסילי הוחזר למעמדו הרם לאחר הפרכת העלילה וקריעת גזר הדין, אנו מתפללים שהשנה החדשה תביא לחידוש ימינו כקדם, בניין בית תפארתנו וביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן!