סושי סורפרייז
בחיים, ה"החלטה הטיפשית" היא בדיוק מה שהיינו צריכים לעשות, ולא משהו אחר. זה מה שקרה לי עם כמות הדגים הענקית שקניתי ושהפכה לסושי סורפרייז.
אמרה יהודית חכמה אומרת ש"הקב"ה מקדים תרופה למכה". משמע, התרופה נוצרת עוד לפני שהחולי תוקף.
הסיפור הזה קרה בתחילת החורף והמשיך עד… כמה חודשים אחרי. בעקבות תובנה מתוקה נזכרתי בו, אך כשניגשתי לכתוב אותו ולשתף אתכם זה פשוט לא הצליח. עוד פעם ועוד פעם (יכול להיות שגם כאן היה מסר מהשם?) שוב ניסיתי, המסך עדיין לבן… ונרדמתי. הפעם לא ויתרתי. אז הנה הסיפור חם מהתנור (או קפוא מהמקפיא כמו הדגים) רגע לפני שאני נרדמת שוב.
בחזרה ל… חנוכה (כן, שם זה התחיל). הזמנו זוג לסעודה באחד מימי החנוכה, חברים טובים שהגיעו מארצות הברית, להתענג על סושי. זה לא הסושי סטייל אמריקה, זה שמזמינים בטלפון ועולה יקר. לא! הפעם זה היה רול סושי סטייל ישראל, תוצרת בית שאני מכינה.
כבר הכנתי כמה פעמים סושי בעבר, ואני די טובה בזה אם שאלתם. אני יודעת להכין אותו, את הצבעים והטעמים ממש טוב. זה מצריך המון זמן בגלל שרוב העבודה היא בהכנות, לא בפיניש. מומחים קולינאריים מביני עניין בוודאי יודעים על מה אני מדברת.
בכל אופן, ביום שהם היו צריכים להגיע הייתי מאוד עייפה, ואין מושג למה אבל באותו יום אפשרתי לאחד מהילדים שלי להביא חבר הביתה. חשבתי שזה יסיח את דעתו והוא לא יפריע לי, רק שהטריק הזה כל פעם מוכיח לי שוב ושוב שאני טועה ושלא יהיה פה שום היסע הדעת. לא יודעת למה אני לא מצליחה ללמוד את הלקח.
בבוקר הלכתי לחנות הדגים, אבל לא לצערי הדגים שהייתי צריכה לסושי לא היו. "מה שאת צריכה יהיה בסביבות ארבע אחרי הצהריים" אמר לי המוכר/מנקה/בעל-החנות.
הכנתי את כל הדברים שהספקתי עד לשעה זו, וברגע שהתאפשר לי גררתי שישה ילדים איתי לחנות הדגים. ולא, זה ממש לא מומלץ! הילדים, שיהיו בריאים, כל כך הסיחו את דעתי, יצאו ונכנסו לחנות וחשבו שזה שעשוע שכזה, תוסיפו לזה את העובדה שהייתי עייפה ותקבלו סכום מוזר במשוואה – קניתי המון דגים, ואני לא מגזימה. כמות גדולה מאוד של פילה, סלמון טרי וטונה, וכולם טריים ובמחיר שאתם לא רוצים לדעת. אתם יודעים מה? תוך כדי הכתיבה החלטתי שבפעם הבאה הכי פשוט יהיה להזמין סושי…
מאמרים נוספים בנושא:
כשהגעתי סוף סוף הביתה והתחלתי לחתוך את הדגים, הבנתי שקניתי כמות לגדוד, ושאפילו לא אשתמש בחצי ממנה. יכולתי להכין לפחות לעשרים אנשים והיה נשאר לי בפריזר שק של דגים לכל השכונה! אבל זה משהו שאני עושה כמעט כל הזמן. תמיד אני מכינה יותר כשאני מזמינה אנשים. אף פעם לא נראה לי שמה שהכנתי יספיק. אולי משהו לא בסדר אצלי, או שמא אני פשוט יהודייה סופר-דופר?…
אז הכנתי סושי לפי כמות האורז והירקות שהיו ברשותי, ואת שאר הדגים הקפאתי. במשך ארבעה חודשים, בכל פעם שפתחתי את הפריזר וראיתי את הדגים האלה בתוך השקיות מסתכלים עלי, הלקיתי את עצמי על ההחלטה הטיפשית הרגעית שבגללה קניתי כמות כזו של דגים. מה חשבתי לעצמי? אין לי ספק, משהו לא בסדר אצלי.
קדימה בזריזות על גלגל הזמן והגענו לשלוש שבתות לפני פסח. רציתי להכשיר את המטבח כמה שיותר, כי אני שונאת את התורים הארוכים בימים שלפני החג. אנשים מעמיסים את העגלות שלהם כאילו העולם נגמר. זה כמו תסריט של פלנט איקס מה שקורה ברשתות ובחנויות לפני החגים… והסצנה הכי טובה היא – שאנחנו צריכים לארוז את המצרכים תוך כדי העברתם בקופה! וידעתי גם ידעתי שהילדים יהיו בבית בשבוע שלפני פסח, לכן ממש לא רציתי להוסיף עוד סבל לעצמי.
לכן החלטתי לעשות מעשה – להשתמש בכל הדגים שנשארו במקפיא לפני פסח ולהכין סושי לשבת. בעלי עף על זה. ולמה לא? חוץ מלאכול אותו הוא לא צריך לעשות שום דבר… הכנתי מנה טובה לערב שבת, ואת השאר אשאיר לשבת בבוקר.
ובאותו שבת בבוקר, הנחתי את כל המרכיבים על השיש כמו חיילים מסודרים שערוכים ומזומנים למשימה, כשבעלי נכנס לבית בריצה, מתנשף מההליכה-ריצה של רחוב פלוס עד לבית מבית הכנסת. "מה אתה עושה בבית באמצע התפילה?" שאלתי אותו. "למועדון הקידוש שלי אין אוכל השבת, אז את יכולה להכין בזריזות את הסושי?" ברור, שזה מקרה חירום מהדרגה הגבוהה ביותר, אחרי הכל, עשרה גברים מסביב לשולחן בלי אוכל – מי יודע מה יכול לקרות?
"בוודאי" עניתי, ומיד פניתי להכין את כל הסושי. שמחתי בתוכי על ההזדמנות להיות שותפה, אך בעיקר שמחתי כי ידעתי שעכשיו פירור לא יישאר מהדגים האלה ושום דבר לא ייזרק לפח.
בשנתיים שבעלי שותף למועדון קידוש לא הייתה אפילו פעם אחת שלא היה אוכל על השולחן. לא נשמע דבר כזה. לכן זה היה מדהים שבדיוק באותה שבת היה לי ים של סושי מוכן ומזומן לאכילה.
ולא רק, חצי ממתפללי בית הכנסת נהנו מהסושי סורפרייז והיו כאלה ששאלו את בעלי אם אפשר לעשות הזמנות…
עד עכשיו אני המומה מהשתלשלות העניינים. אתם מבינים, לא קניתי מלא דגים כי לא חשבתי מה אני עושה. קניתי כמות כזו של דגים כי השם ידע שבעתיד הלא רחוק יהיה בהם שימוש הגון, אז הוא "תכנת" לי בראש כמה דגים לבקש באותו יום מהמוכר.
האם אין לכולנו רגעים כאלה, שאנחנו לא מאמינים או מבינים למה עשינו את מה שעשינו? במציאות, ההחלטות והפעולות הלא צפויות בעצם משהו שהקב"ה חייב אותנו לעשות כך.
אז אתם מבינים שאין שום סיבה בכלל להתעצבן או להלקות את עצמנו כשאנחנו עושים משהו שלא מובן לנו בכלל. אל תכעסו או 'תרדו' על עצמכם בגלל זה, ואל תאמרו לעצמכם שלא הייתם צריכים _______ (מלאו את החסר). כי זה מה שהשם רצה. בין אם הבורא נותן לנו לראות את התמונה המלאה ובין אם לא – הכל תלוי בו.
אבל אני מבטיחה לכם – יש תמונה שלמה, וה"החלטה הטיפשית" היא בדיוק מה שהיינו צריכים לעשות באותו רגע.
אגב תמונות, מה דעתכם על הסושי סורפרייז שלי?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור