סטטיסטיקות וניסים

כאשר מגיעים לעניין הניסים של עם
ישראל לאורך כל ההיסטוריה, המדענים
אוחזים בחישובים המדעיים שלהם
ביד אחת ומגרדים את ראשם עם היד
השנייה, ותוהים מה לא לקחו בחשבון.

שרה אמנו הייתה עקרה, כך מספרת לנו התורה, לא היו לה ילדים – "ותהי שרה עקרה אין לה ולד" (בראשית יא, ל).

כלומר, "אפילו בית ולד (רחם) אין לה" (יבמות סד, ב).

והיא התעברה בכל זאת.

מה הסיכויים שזה יקרה?

הסטטיסטיקות הפכו להיות חלק מהמציאות היומיומית של אנשים בכל רחבי הגלובוס, יותר ממה שהם יודעים, אם הם בכלל מעוניינים לדעת עד כמה הן חלק מהמציאות שלהם… בכל בוקר אנו מתעוררים מתוך התבססות עליהן, אוכלים את מה שאנו אוכלים בגללן, ואפילו מעיזים לחצות את הכביש או לנהוג… בגלל הסטטיסטיקות. כל סיכון שאנו מוכנים לקחת כדי לחיות את חיינו בשפע – תמיד הסטטיסטיקות יתלוו לזה, איכשהו ואיפשהו. אז מהן בכלל?

סטטיסטיקות: עובדות או מידע של סוג מספרי, שמקובצים, מסווגים ומאורגנים בטבלה/תרשים כך שיציגו אינפורמציה משמעותית על נושא מסוים.

החיים יכולים להיות מסוכנים, והפוטנציאל של אובדן תמיד ממתין היכן שהוא מעבר לפינה. כך, כבני אדם שבוחרים לאחוז בחיים ולהצליח, אנחנו אוהבים להתקדם הלאה, לזוז, עם תחושה של ודאות מסוימת. החיים בעולם הזה, עולם שלא עיצבנו או בראנו, מלאים בסיכונים. לכן, אם ישנה דרך להפחית את הסיכון הזה, ואם לא ממש אז לפחות מבחינה פסיכולוגית, אז מה כבר גרוע בהן?

ובכן, לאדם, שאוחז ומדבר סטטיסטיקות, יעלו שאלות מהסוג של – מהם הסיכויים שהבריאה אכן קרתה כפי שהתורה מלמדת אותנו? מהם הסיכויים והסבירות שנח אכן בנה תיבה שבאמת הצילה אותו מהמבול, כפי שמתואר בספר בראשית? ומה אומרות הסטטיסטיקות על סיפור יציאת מצרים, והסיכויים שים-סוף אכן נחצה עבור עם ישראל, ל-12 שבילים, כפי שמסופר בחמשת ספריו של משה רבינו?

לא טובים. ואם נדייק – אז לא טובים בכלל.

למעשה, אם סבירות סטטיסטית הייתה הדבר האמין היחידי שמהווה עבורנו אמת, כפי שהרבה אנשים מצהירים כיום, אז מה יהיה הטעם להאמין בכל מה שנאמר בתורה? מן הסתם לא יהיה במה להאמין (כפי שאותם אנשים היו רוצים להאמין שיהיה). אולם, כך מתברר, ישנו עוד מושג שמשחק תפקיד לא קטן ביקום:

ניסים: מקרה או פעולה שכביכול סותרים את החוקים המדעיים הידועים, לכן נחשבים, בצורה ישירה, לתופעה על-טבעית, במיוחד כפעולה של אלוקים.

מדובר כאן בניגוד מוחלט – מצד אחד סטטיסטיקות ומן הצד השני ניסים. ומה שגרוע עוד יותר הוא, שההיסטוריה נראית כקופצת בין הטיפות בין שני מושגים אלה. פעמים נראה, על פי חוקי הטבע, שהעולם מתנהל על פי הסטטיסטיקה, לכן קל לחזות דברים בעזרת מושגים כגון ‘גורם’ ו’נגרם’ באופן טבעי. כלומר, לא פעם נראה שחוקים אלה הם אלה שמנהיגים את היקום. אולם…

ישנם מקרים שחובטים במציאותם של האוחזים בסטטיסטיקות למיניהן. לא פעם הסטטיסטיקות והחוקים הטבעיים שהתרגלנו אליהם פתאום נעקרים, ואת מקומם תופסים בכבוד החוקים העל-טבעיים. במצב כזה, ביד אחת, המדענים והסטטיסטיקנים, אוחזים את החישובים המתמטיים והמדויקים שלהם, ואילו ביד השנייה מגרדים את ראשם כשהם תוהים איזה חוק לא הבינו או שכחו לקחת בחשבון… והס מלהזכיר את המילה "אלוקות" שהרי זה נחשב כחילול הקודש ממש בעולם המדע, עולם שבו המספרים, הנוסחאות והמבחנות (והרבה השערות) הם ההסבר לכל מה שסובב אותנו – מראשית הבריאה ועד היום, או מה שנקרא "המפץ הגדול" על כל תכולתו.

לכן, ישנם מדענים שמנסים בכל כוחם להראות עד כמה הניסים הם טבעיים, כדוגמת ים סוף, שנחצה עבור עם ישראל בדיוק בזמן שהם ברחו מצבא הרוצחים שהזדנב אחריהם. נס ים-סוף הוא דבר שיכול היה לקרות, מבחינתם, גם ללא התערבות שמימית. מאידך, ישנם אנשי דת שמנסים להצדיק את הניסים ולטעון שהם הגיוניים על פי הסטטיסטיקה. כלומר, אם אדם "מגלה" משהו חריג או יוצא דופן שמבחינה סטטיסטית אינו מרשים מההיבט המתמטי-מדעי, אף תגלית זו נכללת בקטגורית ה"דברים שיכולים לקרות".

וכאילו, כך לפתע פתאום, מופיעות לפנינו אחת-עשרה דברות: ‘ולא תתרשם מהעובדה שהמדענים מצדיקים את התורה’…

אם "חוקי" המדע הם אלוקיים, זה רק בגלל שהם נעשו על ידי אלוקים. בכל אופן, אם נניח שאלוקים פועל על פי אותם חוקים, ובפרט כשזה נוגע לעם היהודי, תהיה זו התעלמות מעיקרי האמונה של העם היהודי, כפי שנסביר בהמשך.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום" (משלי יט, כא).

הדבר הכי מצחיק בעם היהודי הוא שהם נראים טבעיים. כי באמת, אם נעמיק בזה נראה כי יש בעובדה זו משהו מאוד יוצא דופן – שאנחנו עדיין כאן… נכון, אנחנו לא הולכים טפח או שניים מעל הקרקע, אנחנו גם לא מקישים באצבעותינו על משהו והוקוס-פוקוס עשינו נס שכל העולם יראה. אלא, העם היהודי אמנם נראה כמו שאר בני העולם, אבל עם הבדלים מסוימים שלא פעם נראה שהם פועלים נגדנו, ולא למעננו.

אבל זאת כמובן – אשליה! כל דבר טבעי ונורמאלי שקשור ונוגע לעם היהודי הוא ‘טריק’ שמימי ששומר על הופעתנו בעולם כבריות טבעיות. מדוע? בגלל הבחירה החופשית. לכן:

"…כל המציאות של העם היהודי היא כולה מעל הטבע… לכלל ישראל אין שום שורש ואחיזה בעולם הזה" (שערי לשם, עמ’ 334).

מה זה אומר? זה אומר – אם נתבונן על עניין אחד מיני רבים – שאבותינו הקדושים הצליחו להביא ילדים לעולם בדרך על-טבעית, כפי שאומר התלמוד:

רבי יצחק אמר, "יצחק אבינו עקור היה (לא הצליח להוליד ילדים), ככתוב: "ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו" (בראשית כה, כא). על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים (לא יכולים ללדת ילדים)… אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו אילונית הייתה שנאמר (בראשית יא): "ותהי שרי עקרה אין לה ולד", אפילו בית ולד (רחם) אין לה" (יבמות סד, ב).

תסתכלו על זה איך שתרצו, אבל אנחנו – צאצאיהם של של אברהם אבינו ושרה אמנו, של יצחק ורבקה, של יעקב ורחל וגם של לאה – כאן!!! מה הסיכויים שזה יקרה? אפילו האויבים שלנו מתפלאים על עצם קיומנו והישרדותנו לאורך כל השנים, שלפי כל הסיכויים (שלהם כמובן) היינו צריכים מזמן להתבולל בין העמים, להינשא בנישואי-תערובת וכך היינו מגיעים לאבדון ח"ו (אחרי למעלה מ-3,000 שנים). או – שהיינו נחמים מזמן מן העולם, חס ושלום, על ידי האויבים הרבים שניסו להשמיד אותנו לאורך כל ההיסטוריה.

ואכן, התלמוד מזהיר שזה יכול לקרות, אם נעזוב חלילה את דרך התורה והמצוות, כי אז "ייפלו לעולם המזל" (שבת קנו). כלומר, אנו עלולים למצוא עצמנו בעולם שמתנהל על ידי חוקים מדעיים, כביכול, ולהיות הנושא עליו מבוססות הרבה מאוד סטטיסטיקות. אבל גם אז, אומרים המקובלים, עדיין קיים האלמנט הניסי לקיומנו, למרות שהוא לא נראה לעין. (דבר זה ראינו ממש בתקופת השואה – כיצד אנשים הצליחו לשרוד במשך שנים! עם מנת אוכל דלה מאוד שהוקצבה להם, מצב שאדם ממוצע לא היה שורד בו אפילו חודש).

לכן, מה שנראה לאותם אנשים, ששכחו מרוב מהירותם לרוץ ולספק את העולם המדעי או לאלה שסוגדים את העולם הזה, שאפילו סיכויים גדולים כמו 64 טריליון לאחד אינם משמעותיים, גם כשאלוקים הוא האחד. כי כשהאחד הוא הבורא אז דבר זה בטל ומבוטל, ח"ו, למרות שהעובדות מתנופפות להן מול פניהם ומראות שהדבר אכן מעל הטבע ואין שום סיכוי שיקרה מבחינה טבעית – הם ימשיכו להכחיש את הנס ויאמרו שזה "דבר שקורה", ויחפשו בכל דרך להצדיק את הסיטואציה כחלק ממשהו מדעי, רק לא להודות שמדובר כאן בנס.

אם אלוקים הוא זה שמנהל את העולם, מכלכל ושומר עליו, ומתזמר את ההיסטוריה שלו – אז תמיד קיים הפוטנציאל לבלתי צפוי ולבלתי נחזה שיקרה. ולא רק בהוליווד, אלא בחיים האמיתיים ממש.

על זה אומר החכם באדם שלמה המלך ע"ה: "רבות מחשבות בלב איש, אבל עצת ה’ היא תקום" (משלי יט, כא).

במילים אחרות, אנחנו יכולים לחשוב שאנו מבינים את התרחשותה של הבריאה ואת ההיסטוריה שלה, לכן אנו מאמינים שאנחנו יודעים מה הגיוני ומה לא, אבל בסופו של יום אנו מגלים (וזה קורה הרבה) – שטעינו!

הדיאלוג הבא ממחיש בצורה בהירה את החשיבה השגויה שלנו בתפישתנו את העולם הזה. דו-שיח זה התקיים בין רבי יהושע בן לוי ובנו, שהתעורר לאחר שנפטר וחזר מעולם של מעלה:

"בני, מה ראית למעלה?"

השיב הבן: "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה" (מה שנחשב כאן כדבר ‘עליון’ בשמים הוא חסר חשיבות, וההיפך אף הוא נכון).

השיב האב: "לא, בני. עולם ברור ראית" (העולם הזה הוא העולם ההפוך) (פסחים נ, א).

לכן מתרה האלוקים באדם: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי, נאום ה’".

את פעולותיו של השם לא ניתן לנחש.