סידור פרחים ותובנת המיליון

מדהים כמה אפשר ללמוד על עצמך מהדברים הכי פשוטים…

חודש שבט הגיע ויצאתי לסדנת סידורי פרחים. גם בשנה שעברה השתתפתי בסדנה, ולמרות שאני לא מחזיקה מעצמי טיפוס מוכשר במלאכת ידיים, נהניתי ויצאתי עם סידור מרהיב וראוותני.

השנה, כשהציעו מספר מקומות מוגבל, מיהרתי להירשם. המחיר היה מצחיק (עשרה שקלים) והתוצר מבטיח.

כשהגעתי למועדון במושב, כל חומרי הגלם היו מסודרים על השולחנות. רות בן-שבת, אמנית מוכשרת ובעלת חזון שגרה במושב, החלה להסביר על סידור הפרחים. מסתבר, שהפעם היא כיוונה למתקדמות, כי מסביב היו המון ענפים מכל מיני סוגים שמהם היינו צריכות לבנות קונסטרוקציה שעליה נסדר את הפרחים. הקשבנו בסבלנות לכל ההסברים – על הפרחים מאותה המשפחה, על ענפים מכל מיני סוגים, ואפילו על הסכנות שבשימוש בחומרי הטבע. היינו קצרות רוח להתחיל, וכל אחת שמה עינה ובחרה את הפרחים שמצאו חן בעיניה. כשסוף סוף קיבלנו את האות להתחיל, כולנו התנפלנו כהרגלנו על הפרחים. רות עצרה אותנו "חכו, חכו! הפרחים הפעם הכי פחות חשובים. תתרכזו בבניית הצורה שתחזיק אותם".

"הפרחים פחות חשובים?" חשבתי לעצמי, "איך זה ייתכן? הרי הם המרכז ופאר היצירה. אבחר לי קודם כל פרחים ואחר כך אעבור למבנה".

לקחתי את כל חמדות ליבי ופניתי להתחיל. פתאום, קיבלתי בלקאאוט. לא היה לי מושג מה לעשות. הסתובבתי מפה לשם, הסתכלתי על הענפים ואף אחד לא קרץ אלי. הם היו כאלו יבשים וחסרי מעוף, איך אעשה מהם מבנה מעניין? לא התחשק לי להעתיק את הדוגמאות שרות עשתה, או לעשות מבנה עגול פשוט.

מאמרים נוספים בנושא:

עניין של גישה

אני, הסיפור החדש

הוא ניצח אחרון

הגרסה הכי טובה שלכם

מצב דביק

לא ביום אחד

שינויים ותופעות לוואי

להזיז את הגבינה

רוצה שינוי

אף פעם אל תגיד אף פעם

מסביב, כולן כבר עובדות ורק אני משוטטת. התחלתי להרגיש מצוקה. "טוב שרון, תתגברי" ניסיתי להרגיע את עצמי. "אל תחשבי, רק קחי איזה ענף ותתחילי". בחרתי, כופפתי, חיברתי והסתבכתי נורא. ניגשתי מספר פעמים למדריכה לעזרה, אבל היא הייתה מאוד עסוקה. "את יכולה לבד" עודדתי את עצמי והמשכתי. לבסוף יצא לי משהו, חסר חזון ומכוער.

כולן החמיאו אחת לשנייה ורק על שלי הסתכלו ולא אמרו דבר. בבת אחת התעייפתי. לא הבנתי איך אני אמורה להמשיך מפה. "עזבי". אמרתי לעצמי. "לא שווה לך לסבול בשביל זה".

התיישבתי על כיסא בצד וראיתי את כל הבנות בשלבי סיום, וכל דבר נראה לי כל כך יפה – חוץ משלי. "מה? באתי עד כאן, שילמתי ואצא בידיים ריקות?"…

ניסיתי להתלונן שקשה לי, אבל כולן היו מרוכזות בעשייה ולא יכלו להתפנות לעודד או לעזור לי. התמלאתי תסכול וקטנות מוחין. הביקורתיות השתיקה אותי, אפילו שזיהיתי את הקול שלה בתוכי וניסיתי להשקיט ולהקטין אותה. "בסך הכל סידור פרחים וכמה סבל את גורמת לעצמך…"

המבנה ישב מיותם על השולחן ומישהי נגשה אליו ורצתה לקחת אותו לעצמה. קפצתי כמו חיה טורפת ואמרתי לה "זה שלי".

באותו הרגע התמלאתי כוחות מחודשים, מישהי רצתה את המבנה שיצרתי, היא חשבה שהוא יפה!

חברה לסדנה חשבה שהמבנה שיצרתי יפה. אז אולי בכל זאת אני שווה משהו?

בתמונה מעל: סידור הפרחים של שרון רוטר.

נדחפתי בתור למדריכה וביקשתי ממנה שתעזור לי להמשיך. הצבתי את הספוג הירוק והרטוב במרכז וסידרתי עליו את הפרחים מבלי לחשוב. הייתי ריקה ורק פעלתי. כשכולן הצטלמו עם התוצרים התחבאתי בצד, וכשסיימתי ויצאתי החבאתי את מה שעשיתי מאחורי הגב. רק כשהגעתי הביתה ושמתי את הסידור המובנה על השולחן, התגלה בפניי מלוא הדרו ויופיו. אז נכון שהוא לא "רגיל" ומסודר, אבל יש בו כל כך הרבה תנועה ועניין.

התחלתי להתלהב מעצמי ולצלם אותו מכל כיוון. התכוונתי להעלות את הצילום לרשתות החברתיות ולהתרברב, אבל אז מישהי כתבה בקבוצה: "עם כאלו חומרי גלם מגוונים ואיכותיים וכזאת הדרכה מקצועית – אפילו טיפש חסר מעוף יצא עם תוצר מרהיב".

צחקתי צחוק גדול ואמרתי לבורא עולם, "הרי הכל באמת בזכותך, עלי רק מוטל לשחרר, להתבטל ולתת לך מקום לפעול. והכי חשוב – לא להתגאות, או לקחת לך את הקרדיט בסוף".

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com