סימן רמז – הסיפור של נפתלי ארנפלד

"סלח לי, אבל אני מרגיש שאני מדבר לקבר", אמרתי לרבינו, "תעשה לי טובה, אם אתה שומע ורואה אותי תן לי סימן רמז שאתה כאן, שאני לא מדבר אל הקירות..."

2 דק' קריאה

עודד מזרחי

פורסם בתאריך 06.04.21

"סלח לי, אבל אני מרגיש שאני
מדבר לקבר", אמרתי לרבינו, "תעשה
לי טובה, אם אתה שומע ורואה אותי
תן לי סימן רמז שאתה כאן, שאני
לא מדבר אל הקירות…"

לא מזמן, סיפר לי נפתלי ארנפלד את הסיפור הבא:

לפני שנתיים, לאחר ראש השנה אצל רבי נחמן מברסלב, עמדתי לצאת לכיוון האוטובוסים היוצאים מאומן לשדה התעופה בקייב בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר. נותרה לי רבע שעה עד להגעת האוטובוסים, לכן נכנסתי לציון כדי לבקש מרבינו שיביא אותי לכאן גם בשנה הבאה.

"אני רוצה לומר לך דיבור אמיתי", כך פתחתי את דבריי לרבינו, לאחר שהתיישבתי על אחד הכיסאות במתחם, "מה שאני מרגיש כעת באמת. סלח לי, אבל אני מרגיש שאני מדבר לקבר. הכל נראה לי הפקר, ללא השגחה, חס ושלום, סתם ככה… נראה לי שאני סתם יושב באיזו עיר באוקראינה ומדבר אל הקירות… רבינו, תעשה לי טובה, אם אתה שומע ורואה אותי, תן לי סימן, רמז, שאתה שומע ונמצא כאן…"

וכך ישבתי ובהיתי על הציון. לפתע שמעתי מאחורי גבי דו-שיח בין שני אנשים. אחד מהם אמר: "עשרים האגורות שנתת לי לצדקה לא מספיקות. תן עוד עשר אגורות…"

"עזוב אותך", ענה לו השני, "זה כל מה שיש לי".

"אם אתה רוצה לצאת ידי חובת מצוות צדקה", התעקש חברו, "תביא לי עוד עשר אגורות!"

הסתובבתי אל זה שאסף צדקה ואמרתי לו: "אחי. שחרר את הבן אדם שנתן לך עשרים אגורות. זה כל מה שיש לו. סע הלאה…"

"אבל אתה לא מבין", ענה הלה, "הוא לא יוצא ידי חובת מצוות צדקה", והלך לו.

חשבתי לעצמי: נותרו לי עוד כמה דקות. אכנס לתוך הציון, לחדר הפנימי ואלמד איזו הלכה לפני שאסע. נכנסתי וניגשתי לארון הספרים הענק. בגלל השיחה ששמעתי קודם רציתי לחפש בהלכות צדקה. אך לא ידעתי היכן לחפש בים הספרים שלפני. פתחתי את "ילקוט יוסף". אך היכן אמצא הלכות צדקה? בהלכות שבת? בהלכות בשר וחלב? עברתי למדף של ספרי הרמב"ם. ושוב לא ידעתי היכן אמצא זאת. בהלכות עובדי כוכבים? בהלכות גרים?… כמעט שהתייאשתי.

באותו זמן עמד שם מישהו בצד, ליד ארון הספרים, ולמד. הוא נראה לי כתלמיד חכם. "אולי אתה יודע איפה אני יכול למצוא ספר שמדבר על הלכות צדקה?" שאלתי אותו.

הוא חייך אלי והגיש לי את הספר בו למד ובאותו עמוד שבו אחז. היה כתוב שם:

שולחן ערוך, הלכות צדקה, סימן רמז

לפתע נזכרתי במה שביקשתי מרבינו לפני כמה דקות – תן לי סימן רמז שאתה פה…

הרגשתי פחד אלוקים ממש, יראת השם, איזה שעשועים נפלאים ניתן לפעול בכוחו של הצדיק! באותו רגע התפללתי באמונה כזאת, שאני יודע שכל מה שאני אומר, חושב ועושה, הכל מושגח…

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)

כתבו לנו מה דעתכם!

1. סיגל

י"ד חשון התש"ע

11/01/2009

מדהים!!!!!!!! ממש יפה מאד אמיתי סיפור יפה

2. סיגל

י"ד חשון התש"ע

11/01/2009

ממש יפה מאד אמיתי סיפור יפה

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה