סליחה, יו זה עובד!

זה יאפשר לכם להתחיל מנקודת
ההתחלה באופן מידי, בלי גרורות
וריקושטים. תרופת פלא לכל
עימות קטן כגדול. סליחה, זה עובד.
הטריק של שרון רוטר.
 
 
קבל עם ועדה אני מודה שאני לא תמיד נוהגת בכביש בשיא הריכוז. אני גם מודעת לכך שזה מאוד מסוכן, אבל יש לי תירוץ טוב בשלוף לעת הצורך. כי באמת, לנהוג עם שלושה קטנים במושב האחורי זו משימה לא פשוטה. הניסיון לטפל ברצונותיהם, להפריד במריבות, להגיש שתייה, אוכל או מוצץ כדי להרגיע וגם להתרכז בכביש, דורש ממני לחלק ולפצל את הקשב שלי לכמה אפיקים במקביל, מה שלמזלי אני מצליחה לבצע בצורה לא רעה, אבל לפעמים יוצא שאני מזגזגת או מאטה בנסיעה.
 
באחד הימים כשנכנסתי לתחנת דלק לא מוכרת, שגם הכניסה אליה הייתה לא ברורה, ובעודי עונה על שאלה מורכבת ששאלה אותי בתי הסקרנית, שמעיין השאלות שלה לא יבש לעולם, ובד בבד מנסה לפענח את מחיר הסולר על השלט, התמהמהתי מעט בכניסה לתחנה. לפתע הגיח מאחורי רכב במהירות כשהוא צופר, מנפנף ויורק קללה עסיסית.
 
הזדרזתי להיכנס לתחנה ובלב מכווץ, כמו שקורה לי תמיד מול אלימות כזאת שמופנית אלי, ניסיתי להדוף את שאלותיהם של הילדים ולטשטש את הרושם שנוצר מהמפגש הלא נעים.
 
ישבתי ברכב בלב הולם וחיכיתי וחיכיתי… למתדלק. ומכיוון שהוא בושש לבוא, נאלצתי בעל כורחי לצאת ולחפש אותו. ואז, ראיתי בחור בחולצה צהובה שיוצא מהחנות נוחות שבתחנה.
 
 "סליחה, אתה יכול לעזור לי?" שאלתי בתמימות.
 
"נראה לך שאני המתדלק?!" הוא ענה באגרסיביות מתפרצת, "איפה הראש שלך את? את גם נוהגת כמו…." והמשיך להשליך עלי רפש.
 
כאשר יגורתי בא לי. למזלי הרע היה זה אותו הבחור שצפצף לי וקילל אותי מקודם. ראיתי שהוא מאוד עצבני כשהוא קילל את המשאבה, את התחנה ואת כל העולם ואשתו.
 
"מחילה, מחילה, יש לי שלושה ילדים באוטו", פלטתי בעצבנות לעברו. "אתה מוחל לי? אתה מוחל לי?" חזרתי על הדברים שוב ושוב בנימת הכעס שהצטבר בתוכי.
 
"בטח שאני מוחל לך, תהיי בריאה", הוא ברך אותי והמשיך לקלל את כל השאר.
 
הופתעתי מאוד. הרגשתי שעליתי על משהו חשוב. מין טריק שיכול לעזור לי בכל מיני מצבים בחיים.
 
כבר למחרת ניסיתי את זה בבית. על התלונה הראשונה של הבוקר מיד דקלמתי "מחילה, מחילה. אתה מוחל לי?". כמובן שזה יצא לי כמו מים שנשפכים מהבקבוק, כי מה לעשות, העצבים כבר התחילו לעלות לי לראש…
 
הוא רק הרים גבה, תוהה מה קרה לאשתו ומי גנב אותה ממנו, והסתובב בלי להגיב. "תתפלל עלי שאשתפר", הוספתי לגבו המתרחק וחייכתי לעצמי בהנאה.
 
הפעם הבאה הייתה עם חברה. ישבנו יחד לשתות קפה ולקשקש, כשלפתע פגשתי מכרה מהביזנס שלא ראיתי זמן רב, ושעצם הפגישה איתה יכולה לספק לי עבודה. פניתי לדבר איתה כמה דקות כשאני משאירה את חברתי לחסדי מגזין הנשים שהיה בנמצא, להעביר את זמנה בינתיים.
 
אחרי כמה דקות כבר קלטתי שהיא מאבדת את סבלנותה ומיהרתי להיפרד מהמכרה. אפילו שהתרגזתי שהיא לא פרגנה לי על ההזדמנות החד פעמית הזו, דקלמתי מיד את הפזמון הידוע "מחילה ממך. אני ממש מצטערת שגרמתי לך לחכות כך. את מוחלת לי?" גם הפנייה הזאת לא הייתה נטולת נימה עצבנית ותוקפנית משהו, אך למרבה הפלא זה עבד. שוב הוכיחה את עצמה אותה השיטה.
 
הבנתי את הכוח שיש למילים הללו שיכול לעקוף כל נימה, התכוונות או הרגשה.  כשאתה מבקש מחילה, אפילו שבאותו רגע אתה כועס ואולי לא מתכוון לזה בכל ליבך, יש למילים האלה כוח לנטרל כל כעס ועלבון שנוצרו. הפלא הגדול הוא, שברגע שהשני מוחל לי ואינו כועס, מיד בקורלציה הרמונית מתאפס גם סף הכעס שלי, ואז גם הכוונה למחילה נהיית אמיתית. הרוגע שנוצר משפיע על שני הצדדים ומאפשר להתחיל מנקודת ההתחלה באופן מידי, בלי גרורות וריקושטים. זו ממש תרופת פלא לכל עימות קטן שבקטנים וגדול שבגדולים.
 
אני משתפת אתכם בניסוי שלי ואשמח לקבל תגובות ותוצאות ואולי אפרסם אותן במאמרים הבאים.
 
נסו ותיהנו!
 
את התגובות אשמח לקבל למייל שלי בכתובת:sharonroter@gmail.com