סליחה חבר’ה זה לא אני!

רפי קם מכסא הנחקר, לקח את תמונת הקלסתר של המחבל מידיו של החוקר הראשי ונפנף בה מול פרצופיהם הנדהמים של כל צוות החוקרים והשוטרים כשהוא צוחק, "סליחה חבר'ה, זה לא אני...

3 דק' קריאה

הרב אליעזר רפאל ברוידא

פורסם בתאריך 06.04.21

רפי קם מכסא הנחקר, לקח את תמונת
הקלסתר של המחבל מידיו של החוקר
הראשי ונפנף בה מול פרצופיהם הנדהמים
של כל צוות החוקרים והשוטרים כשהוא
צוחק, "סליחה חבר’ה, זה לא אני!"
 
 
רפי הלוי היה ידידי הטוב. שירתנו יחד ביחידה מובחרת של צה"ל, ועברנו כברת דרך בצוותא, כולל שתי מלחמות. הוא היה בחור מלא פלפל ופעלתנות. כבן למשפחה וותיקה מירושלים ומחברון, הוא ידע לדבר ערבית ארצישראלית מושלמת. עם שפמו השחרחר העבה, היה קשה להאמין שהוא לא היה גשש דרוזי. אחרי הצבא, הוא נכנס לעולם העסקים והצליח מאוד. עסקיו השיאו אותו לאירופה. להלן סיפור מדהים אודות מה שקרה לו בנסיעתו הראשונה לגרמניה:
 
היה זה בתקופה בה מחבלים חטפו מטוסים כל שני וחמישי. לא רק אנחנו היינו בלחץ עצום – גם האירופיים והאמריקאים לא ידעו את נפשם מרוב פחד.
 
והנה, רפי הלוי עם דרכון ישראלי, גבר נאה, חסון, 80 ק"ג במשקלו, 1.83 מטר בגובהו עם תלתלים שחורים ושפם של דרוזי כאמור, ירד מן המטוס בשדה התעופה הבינלאומי של פרנקפורט. פתאום, מעשרים כיוונים שונים נשמעו אזעקות של משטרה. עוד לפני שרפי הבין מה קורה סביבו, התנפלו עליו שמונה אנשי בטחון גרמנים, הפילו אותו ארצה, כאשר גוש בשר גרמני השוקל קרוב לטונה מוחץ אותו לקרקע. קצין בטחון גרמני החזיק אקדח לוגר 9 מ"מ לרקתו, ואמר לו בערבית, "אם תזוז, אני שופך את כל תכולת קדקודך!" הוא לא זז…
 
לאחר ארבע שעות של חקירה נוקבת, התברר שהגרמנים הדייקנים טעו שם בגדול. אותו יום, הם קיבלו התראה מהאינטרפול שמחבל מחזית הסירוב הפלסטיני היה אמור לנחות בגרמניה. תיאורו היה כדלהלן: שחרחר, חסון, 80 ק"ג במשקלו, 1.83 מטר בגובהו עם תלתלים שחורים ושפם, ושמו – רפיק הלאווי, כאשר מקום מוצאו הינו מחנה ענאתה צפון-מזרחית לירושלים. קצת קשה להאשים את הגרמנים.
 
בכל זאת, רפי הלוי – איש קומנדו לשעבר וגבר עד הסוף עם חיוך ובדיחה על שפתיו, אפילו ברגעים הכי קשים – צחק לגרמנים בפניהם. אחרי ש’קרעו’ אותו בחקירת שתי וערב במשך ארבע שעות – והתברר שהם טעו – רפי קם מכסא הנחקר, לקח את תמונת הקלסתר של המחבל מידיו של החוקר הראשי ונפנף בה מול פרצופיהם הנדהמים של כל צוות החוקרים והשוטרים כשהוא צוחק, "סליחה חבר’ה, זה לא אני!"
 
* * *
 
הלוואי והייתי יכול להמשיך לצחוק. אבל, כמה ימים לפני שכתבתי את הטור הזה, צעיר אשדודי מבית טוב נרצח בדיסקוטק. המשפחה ביקשה ממני לבוא לחזק אותם עם כמה דיבורי אמונה והתעוררות. הסכמתי בתנאי שלא יגבילו אותי בשום אופן, ושידאגו שהבית יהיה מלא עם בני משפחה וחברים כשאגיע. אכן, הבית היה מלא. וגם, לא ציפיתי את הדיבורים שלי בשוקולד.
 
לפני שהתחלתי לדבר, קצין משטרה מאשדוד שבא בתוקף תפקידו לבית האבל אמר לי שלדאבון הלב, מקרים דומים הם די שכיחים בעירנו אשדוד, שהפאבים והדיסקוטקים "מניבים" מתוכם שני קרבנות בחודש. הלסת שלי כמעט נפלה לרצפה. אותו קצין אמר, "אל תתפלא, בתל אביב ובנתניה זה פי ארבע יותר גרוע!" איזו נחמה…
 
כרגע חזרתי מהביקור בבית האבל. פתחתי את דברי עם כמה ציטוטים של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו, המזהיר בכל לשון של אזהרה שנתרחק מחכמות חיצוניות, דהיינו מחכמות הגויים. הזכרתי את מה שכתוב בשולחן ערוך יורה-דעה שנתרחק מדרכי הגויים, מלבוש גוי, ואפילו מתספורת גוי. הזכרתי את מה שהקדוש-ברוך-הוא כותב בתורתנו הקדושה, ובחוקות הגויים לא תלכו
 
באוקראינה, בגרמניה, באנגליה ובארצות נכריות רבות אחרות ישנה תרבות של שתייה, שכרות ופאבים. במשך כל הדורות, כשניסו להכפיש את עם ישראל עם כל מיני שקרים, עם ישראל היה יכול לנפנף עם הקלסתר של הפאב והשיכור בפרצופיהם של הגויים ולצחוק בגאווה, "סליחה חבר’ה, זה לא אני!"
 
ברוסיה, באירלנד, ובאמריקה תמיד הייתה תרבות של "בארים", שכרות ותגרות. בדרך כלל, המאפיין של מקומות אלה הוא ריצפה רטובה – או מבירה שנשפכת או מדם שנשפך שם. ושוב, עם ישראל במשך שלושת אלפים שנה היה יכול לקחת את הקלסתר המגעיל הזה וגם אותו לנפנף בפרצופיהם של הגויים ולצחוק שוב בגאווה, "סליחה חבר’ה, זה לא אני!"
 
ברגע שיהודי מתנהג כמו גוי, הוא מפסיק לצחוק.
 
אמרתי לכל המסובים ללא שום משוא פנים, שיהודי לא שותה משקאות משכרים מחוץ למסגרת של מצוה גמורה. מקומו של יהודי הוא בבית מדרש ולא בבית מסבאה. יהודי לא נכנס לדיסקוטק ואינו שומע מוסיקה של ברברים. אם הוא רוצה לשמוע ניגון שינעים ויועיל לנשמתו, אזי צריך לשמוע מנגן כשר. אם הוא רוצה לרקוד, אזי צריך לשמח חתן וכלה. נמצא, שהימצאות בדיסקוטק הינה יותר מסוכנת מטיול בלב העיר עזה. בעזה הורגים גופות אך בפאבים ובדיסקוטקים הורגים נשמות.
 
בפעם הבאה שחבריך מזמינים אותך לדיסקוטק או לפאב, תצחק להם בפרצוף ותגיד בגאווה, "סליחה חבר’ה, זה לא אני!" אם כל בחור יהודי ידיר את רגליו ממקומות כאלה, אזי באמת נצחק במקום להתאבל.
 
* * *
 
קורא יקר, אם אינך עדיין "בפנים", אני מזמין אותך ליהדות האמיתית, מלאה תוכן וסיפוק. אני מזמין אותך לברסלב, להתבודדות בחוף הים, לקבלת שבת בירושלים אצל אנשים שמחים באמת ולכיף של חיים. אני גם מציע שתתחיל לשים קצת כסף בצד, משום שאני מזמין אותך לבוא אתי לאומן ולבקר את רבינו הקדוש זי"ע. אם תגיע לאומן, תבין מי אתה באמת ותצחק עד הגאולה, אמן כן יהי רצון.
 

 

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה