ספרתם את הכוכבים?
החרטה על אתמול והכעסים של המחר הם כיסוי העיניים המושלם של היום. אז תעצרו הכל ותרימו את הראש, כי מתי ספרתם לאחרונה את הכוכבים?
הוא היה שם תמיד. בעצם, בכל מקום.
כל לילה אנחנו רואים כוכבים, טריליוני כוכבים. הם היו שם מאז אדם הראשון, דוד המלך ועד לימינו אנו.
חשבתם על זה?
אנחנו מוקפים באינסוף יופי. עצים ירוקים שמנקדים את המרחבים העצומים הצבועים בשמים כחולים. ציפורים עפות מעל לראשינו והפרחים צומחים ומלבלבים בכל פינה שתפנו את הראש אליה. בכל בוקר אנחנו רואים את הכדור הצהוב הבוער מגיח מהאופק ומאיר לנו את היום.
אתם יודעים מה זה אומר?
שאנחנו חיים בגן של המלך כל יום. כן, היקום מכריז בקולי קולות על הודו ותפארתו של מי שמחדש לנו את הגן על כל תפארתו ותפאורתו בכל יום מחדש.
ככה אנחנו אוהבים את הגן. וככה אנחנו גם אוהבים את הבית שלנו, נכון? בונים את הבית הכי יפה ומעוצב, עם רהיטים ופרטי נוי יפים ויקרים… למה? כדי שאנשים ידעו כמה נעים ויפה הבית שלנו. כמה טוב לנו בו.
וכמה אנחנו רוצים להאכיל את האגו שלנו.
אבל את זה אי אפשר לומר על בורא עולם, הוא עושה את זה מעניין אחר לגמרי – שנצליח להרגיש…. קטנים. כן, קטנים מספיק כדי להיכנס לחדר הפנימי של גדולת אותם גנים קסומים ויפים שלו, ובעיקר – למסר שהם מעבירים לנו כל יום.
ואיזה כלי הוא נתן לנו כדי להכיל את זה! המוח שלנו.
ורק כדי לרענן את הזיכרון, המוח שלנו הוא הדבר הכי מורכב בקומפלקס האנושי. עד עצם היום הזה עוד לא הצליחו לפענח את כל מה שהוא באמת מרכיב, מסוגל, מאחסן ועוד אינסוף דברים שאפילו המדע לא הצליח להגיע אליהם.
מאמרים נוספים בנושא:
גם זו לטובה – לאמץ את הגישה החיובית
אז אתם מבינים שאנחנו חיים בגן של אלוקים בכל רגע נתון. אבל אלה אנחנו שעושים את כל הדבר הזה למשהו שולי, והופכים את שלנו לעיקר. כשאנחנו חושבים איך וממה נתפרנס, על ענייני פוליטיקה, או מה עוד נעשה כדי להיות המוקד ולקבל את כל תשומת הלב – אנחנו שוכחים מי אנחנו באמת. כשאנו שמים את כל הפוקוס על המחר, זה עולה לנו במחיר של מה שעלינו לעשות עכשיו.
החרטה על אתמול והכעסים והתרעומת עבור המחר הם כיסוי העיניים המושלם של היום. אבל כיסוי כזה אפשר בהחלט להסיר. איך? פשוט, אפשר לעצור לדקה. לשבת בפארק. לעשות מדיטציה כשהשמש זורחת בשמים שמעל לראשינו, הדשא הירוק מתחתינו, לשמוע את הציפורים שמצייצות, לראות את הכלבים שמכשכשים בזנב ולהתפעל ממגוון הפרחים סביבנו – ולהבין איפה אנחנו נמצאים.
גם אם מרחפת על מקום העבודה שלנו סכנה, אם הזוגיות עלתה על שרטון, או אינסוף סיבות שיגרמו לנו חוסר סיפוק ושביעות רצון – אפשר להסתכל סביבנו ולהיזכר: אנחנו לא רעבים, תודה לא-ל. בחיים שלנו יש אנשים מקסימים שאוהבים אותנו. בורא עולם אוהב אותנו. יש לנו את החופש לחשוב, לומר ולחלום על מה שאנחנו רוצים באין מפריע.
אנחנו חלק מעולמו של אלוקים. אנחנו חיים בבית אוצר של זהב ויהלומים. כל פעולת חסד שאנו עושים זה כמו לקבל מטבע יקר ערך ולהפקיד אותו בקופת החיסכון שלנו. בכל פעם שאנו מחייכים, נותנים צדקה, עושים מעשה טוב, מאפשרים לאדם המבוגר להיות לפנינו בתור, עוזרים לילדים, נותנים לבן/בת הזוג לנצח בוויכוח (וכמובן שכל דבר קטן נחשב כגדול) – זה דבר שמקדם אותנו בצעדים קטנים אך נפלאים ומדודים בגן העדן של אלוקים בעולם הזה, מתקרבים אט אט לכל מה שהגדולה הזו מסמלת.
ועד כמה גדולה ונפלאה הגדולה שלו? איך זה ירגיש להיות קרוב אליו בעולם הבא ברגע שאותו כיסוי עיניים של הועלם הזה יוסר? האם יש לנו אפשרות לקבל איזו טעימה, הצצה ולו הקטנה ביותר, למה שמחכה לנו בעתיד אם נחיה את חיינו בדרך שלו?
כן. תפתחו את החלון.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור