עוד שנה חלפה…

שנה חדשה בפתח, ואני מתחילה להרגיש את ההתרגשות של הבשורה החדשה. אני לא יודעת איך זה עובד אצל עמים אחרים – האם גם הם מרגישים בפתיחתה של השנה את ההבטחות שהיא טומנת בתוכה, או שמא שמחים רק על שנת מס שמסתיימת ועל ספירה חדשה שמתחילה?!…

מאז שהתחלתי להתעניין ביהדות, כל היחס שלי למועדים וחגים השתנה. לא עוד ארוחת ערב משפחתית ויום חופש למחרת. החגים קיבלו מימד אחר, כבד ומשמעותי יותר, עמוק ומורכב יותר, כזה שדורש הכנה נפשית, פיזית, רוחנית וחומרית כאחד.

ראש השנה הוא חג מיוחד. מצד אחד, יש בו את אלמנט השמחה וההתרגשות כשהמון שינויים בפתח, ואיתם עולם של אפשרויות חדשות. ומצד שני, אנחנו עומדים להישפט בבית דין גבוה לצדק והתיק שלנו לא ממש בנוי לתלפיות, כשהעובדה שאנחנו חייבים בדין יותר מאשר זכאים ברורה לכל סנגור מתחיל…

אוגוסט החם והאיום הסתיים במהרה ואיתו רוב חודש אלול, שחלף הלך לו ואני לא ממש הספקתי להתכונן לימים הנוראים. אפשר לומר שהעובדה שהמלך בשדה עזרה לי להתאמץ טיפה יותר ולהגיד ברכות השחר כל בוקר (שזה יותר ממה שעשיתי בחודש אב). אבל האמת היא, שלא הצלחתי להתעלות על עצמי יותר מזה, וגם בעבודת המידות שלי הרגשתי כישלונות במלחמת היצר הרע, כשהובסתי שוב ושוב בלי סיכוי ממש.

מאמרים נוספים בנושא:

הקבצן ממנהטן

מנקים שולחן

ארבעה צעדים להצלחה

מה אתם עושים בשבוע האחרון של השנה?

המסע הפרטי שלי

עוד כמה צעדים ואנחנו שם

סימנים של התחלה

איפה הם, הימים הם עם אורות התשובה שזרחו והביסו את כל החושך? כשהשמחה וההתרגשות של הגילוי והראשוניות נסכו בי כוחות על שהיצר הרע, שלא העז אפילו להתקרב! רק דקר קצת מאחור וחזר להתקפל בפינה.

בשנים האחרונות חיי נהיו מורכבים יותר. הקשר הזך עם אבא שבשמים התקצר לתפילות ההכרחיות ולדיבור משווע לעזרה פה ושם. אני רוצה לחזור להרגיש אותך אבא, כל רגע ורגע, לחיות בהשלמה עם כל המציאויות שבחיי ולאהוב את מה שיש, גם אם זה לא מסתדר לפי התוכניות והרצונות שלי.

לפחות בחודש אלול אני באמת מצליחה. מעבר לאדי החום ולצעקות של הילדים שבחופש, אני מרגישה מעט את הלטיפות שלך כמו רוח קלה המנשבת על פניי ומסירה לרגע את האדמומיות והמחנק.

ימי החג מתקרבים בצעדי ענק ואני מחכה לשיא שבו באמת אצליח להרגיש אותך, להפיג את הערפל שמסתיר את פניך, להאיר מעט מן האור שלך, לקלף את הרחמים מתוך הדין.

הבעל שוב נוסע לאומן. השנה השמינית? אולי, מי סופר…. ההרגל כבר הופך את זה קל יותר ואפילו למשהו משמח ומרגש. זה קצת כמו בחג שבועות, כשאני מתלהבת שאפשר סופסוף לאכול ארוחה חלבית ואני עפה על עצמי עם איזה תפריט של מסעדת שף מהדרין בירושלים (כי רק שם בתכל'ס יש מבחר של מסעדות חלביות כשרות).

כך אני מרגישה כשאני נשארת חסרת בעל בראש השנה, ומשתדלת להוציא מכך את המיטב. יש משהו משחרר בלי הציפיות של הבעלים למאכלים שהם אוהבים, לשעות המדוקדקות שמחכים שיחזרו מבית הכנסת, לסעודות ולקידוש, לשיר איתם בשולחן גם כשלא מתחשק, לשמוע את דברי התורה ולהשתתף, לשמור שהילדים לא יצעקו ויבלגנו יותר מדי, לשמור על השקט כשהם ישנים ולנסות ליצור אווירה טובה למען שלום הבית. ואני לא מדברת בכלל על החשבונות הקטנים שאני סופרת לזכות או לחובה – כמה ישנתי לעומת כמה הוא ישן, כמה שיחקתי עם הילדים, פיניתי את השולחן,  בישלתי, הדחתי את כלים וכו' וכו', לעומת כמה הוא…

כשאני משוחררת בעל, אני אדונית לעצמי. וכן, אני נהנית מזה (במיוחד כשזה רק פעם בשנה).

זה מעניין, כי לא משנה כמה מתנות-חינם אני מקבלת, אני תמיד רוצה עוד ועוד. ראש השנה זו הזדמנות מעולה לעשות רשימה של מה שיש ורשימה של מה שעוד חסר. על הכל אפשר להודות ולדעת שהדרך עוד ארוכה, מבלי לדעת לאן יובילו השבילים בה. מה שנותר לעשות הוא הוא להתפלל, לכוון ולבקש, להשתדל להיות אנשים טובים יותר, ולקבל את המציאות באהבה ובשמחה באשר היא תכתב ותחתם.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com