עטלפים במגדל הפעמונים

"עטלפים במגדל הפעמונים",
מאיפה בא הביטוי הזה? הוא צלצל
לי בראש כמו פעמון מעצבן. רק
אחרי שנכנסתי לעובי הקורה,
הזדעזעתי לגלות למה זה קרה.
 
 
באותו ערב טיילתי בישוב בו אני גרה. אני מאוד אוהבת לשלב את ההליכה עם התפילה האישית (התבודדות). האוויר הצח והנעים משחרר את המוח, נותן למילים לזרום בנעימות וברוגע. שמים מלאים בכוכבים בהחלט מוסיפים להרגשה המחממת של 'מעיל האווירה' שעוטף אותך.
 
באותו ערב, כבר הייתי בדרך חזרה הביתה. צעדתי לצד שדרת עצים מצד אחד, ופארק שמשקיף העל הוואדי הפתוח מהצד השני. לפתע, קול מוזר נשמע באוויר ואחרי שנייה התקרב אלי במהירות סוג של עוף, שבחושך לא זיהיתי. בהתחלה, חשבתי שזו ציפור גדולה, אבל שתי שניות נוספות הבהירו לי שמדובר ב… עטלף! למרות שהוא לא היה כזה קרוב, בכל זאת, הלב שלי החסיר כמה פעימות וברחתי לצד הדרך, מאפשרת לעטלף להיכנס בין העצים.
 
את האמת, התאכזבתי קצת מהתגובה שלי. אדם שמתבודד שמור ומוגן תחת כנפי השכינה הקדושה, אז מה גרם לי להיבהל כל כך? למה פחדתי? טוב, המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה הכלבת שעטלפים מסוגלים להעביר לבני אדם. וחוץ מזה, המחשבה שעטלף ייתקע על הראש, או יותר נכון על הכיסוי שיער, לא קסמה לי בכלל…
 
הסתכלתי סביבי, ניסיתי לראות איפה הוא מסתתר. תוך כדי החיפושים חלפתי על פני הפארק ושמתי לב למגדל הגדול שהיה שם. ידעתי שיונים מדי פעם בונות את הקן שלהן שם, אז אולי גם עטלפים?… אלא שאז צלצל בראשי כמו פעמון מעצבן המשפט "עטלפים במגדל הפעמונים". מאיפה הוא בא? ולמה הוא צלצל לי כך בראש?
 
לכל דבר יש סיבה, אני יודעת, ואני מניחה שזה היה הרגע להיכנס לעובי הקורה, לרדת לעומק הדברים ולהבין את פשר הצלצול הזה.
 
התובנה לא איחרה לבוא, ועד כמה שזה יישמע לכם מוזר, אבל אפיזודת העטלף הובילה אותי לפולשנות המזעזעת של המדיה, על כל ערוציה, עלינו ובעיקר על ילדינו.
 
איך?
 
ובכן, הביטוי הזה "עטלפים בבית הפעמונים" הוא לא משהו שאני חושבת עליו בחיי היומיום, זה לא ביטוי שגור בפי, לא מטפורה, לא דימוי, שום דבר. הוא צף בלי שליטה ממרתפי הזיכרון, מהעבר הרחוק, על פני השטח, מהימים בהם הייתי צופה בטלוויזיה לפני שחזרתי בתשובה. כנראה ששם ראיתי את זה, משם זה בא, וכאן זה הפחיד אותי.
 
ואתם יודעים מה? אני חושבת שכמו שזה הפחיד כך אנו צריכים לפחד, לתת את הדעת למה שקורה היום במדיה. מה הילדים צופים, ממה וממי הם לומדים ומקבלים דוגמאות כאלה ואחרות, שרוב הפעמים ממש לא לרוחם של ההורים. (קרובי משפחה וחברות שעדיין מחזיקים בביתם מסכים וטלוויזיות מדברים איתי על זה, אני ממש מרגישה את הצער בקולם). ההשפעה שיש לכל המדיה הזו עלינו, ובעיקר על הנשמות הרכות של ילדינו, על החינוך שלהם – היא חזקה ואיומה! היא פולשת למחשבות שלנו, לדרך החשיבה וההתנהגות, לאופן בו אנו מתבטאים, אז תארו לכם איך זה משפיע על הילדים. נקודה עמוקה מאוד למחשבה.
 
אתם בודאי זוכרים איך השפיעו עלינו תוכניות הטלוויזיה, סרטי האימה, הדרמה, המתח? אם לא, זה צף מתישהו. אני, בכל אופן, זוכרת (כי זה עולה על פני השטח בגלל סיטואציות מסוימות, כמו עם העטלף) – ביטויים ומושגים שכיהודים אין לנו שום קשר אליהם. כן, תמצאו אותם לא פעם גם בתוכניות הכי 'תמימות' של ילדים… וזה עוד בלי להזכיר את עניין חוסר הצניעות ומה שהילדים לומדים (אם אפשר לקרוא לזה 'לימוד').
 
נכון, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולמחוק קטעים מהעבר, אולם כמו כל המעשים מהעבר שהצלחנו לתקן ולשכוח, נוכל בהחלט לעשות גם בתחום הזה. כמובן, עם תפילה ובקשה מבורא עולם שיעזור לנו ולילדינו. כן, אפשר ללחוץ על הכפתורים בשלט הרוחני, להחליף ערוץ ואפילו גם לכבות כשצריך.