על מה כל הרעש?

בשבת האחרונה התורה גילתה לנו משהו מדהים על מצווה שנראית לכאורה פשוטה, אך טומנת בחובה מסר אדיר. ולא רק, מסתבר גם שהיא תכלית הבריאה ממש ומפתח הברכות של כל אחד מאיתנו!

רוצים לדעת איך?

ובכן, הביכורים הם הפירות הראשונים שהתחילו לצמוח באילן. בעל המטע מסמן אותם, וכאשר הם נעשים בשלים וראויים לאכילה הוא קוטף ומעלה אותם לבית המקדש, שם הוא מוסרם לכהן תוך כדי קריאת סיפור שלם של שבח לבורא העולם. במקרא הביכורים מפרט האדם כיצד הקב"ה מלווה את עם ישראל עוד משחר ילדותו החל מההתמודדות של יעקב להעמיד את השבטים הקדושים בבית לבן הרשע, וההמשך בשעבוד וביציאת מצרים ועד היום שבו הוא זוכה לשבת בשלווה בארץ ישראל, לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולהביא לפני הבורא את ראשית עמלו.

המשנה מתארת באריכות את העסק הגדול שהיו עושים מהבאת הביכורים: מביאי הביכורים היו מתכנסים בקבוצות גדולות וישנים במרכז העיר, הם היו מצפים קרניים של שור בזהב ובעטרת זית, שרי ירושלים וכל חשוביה היו יוצאים לקראתם וכל בעלי המלאכה היו עומדים ומברכים אותם. את המעמד הנשגב הזה הנעימו חליל וכל מיני זמר, כל אחד היה נושא את הסל בעצמו בין עשיר ובין עני ואפילו המלך אגריפס היה נושא את הסל על כתפו, ובבית המקדש קיבלו אותם הלוויים בשירה מיוחדת.

ועל כך שואל רבינו משה אלשיך זיע"א, שהיה מצדיקי ודייני עיר הקודש צפת בדור דעה של מרן הבית יוסף ורבינו האר"י ז"ל, המכונה "האלשיך הקדוש":

על מה כל הרעש? בשביל רימון ותאנה וקופסה של ענבים?! מדוע עושים עסק כה גדול מכמה פירות? ובלשונו: "מה קול החרדה הזאת על פחות משווה חצי דינר?" מדוע בכלל לטלטל בן אדם מרמת הגולן במשך יותר משבוע ברגל בשביל פירות בשווי של כמה עשרות שקלים? ובלשונו הקדושה: "כל החרדה ההיא אשר חרד הוא יתברך על מצוות ביכורים הזאת שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים אחד ומן התאנים ומן הרימונים מעט מזעֵיר לא כביר…"

ומגדיל האלשיך את התמיהה עוד יותר: כידוע, התורה פותחת במילים "בראשית ברא אלוקים", ודורשים חז"ל את המילה 'בראשית' שה' ברא את העולם בשביל ה'ראשית'. ומהי הראשית שלמענה נברא העולם? חכמינו מונים כמה דברים שנקראים 'ראשית': התורה נקראת ראשית, עם ישראל נקראים ראשית, ועוד. ואומר המדרש (בראשית רבה פ"א) שאחד הדברים שבזכותם נברא העולם הוא הביכורים שגם הם נקראו 'ראשית', כמו שכתוב "ראשית ביכורי אדמתך". על פי זה יש להתבונן: מה כל כך יסודי במצוות הביכורים עד כדי כך שהיא התכלית לבריאת העולם? ובלשון האלשיך הקדוש: "הלא ייפלא, מה גדלה המצווה הזאת שעליה לבדה נברא העולם?"

ומבאר, שאכן כל העולם לא נברא אלא למען מעשי האדם, והעיקר הנדרש מהאדם הוא ההכרה בחסדיו יתברך, כי הכרת הטוב וההודיה הן תכלית כל הבריאה! בורא עולם ברא את כל העולם בעבור בני האדם רק כדי שלא יהיו כפויי טובה אלא יכירו כי הוא אדון הכל, ויראו את כל הטוב והחסד שהבורא עושה אִתם, ויכירו לו טובה ויהללו אותו. לא מבקש הרבה, נכון?

מאמרים נוספים בנושא:

היא לא מפסיקה להפתיע

תודה: נקודת ההתחלה

אז זהו, תודה.

רק מילה אחת

להגדיל תודה ולהאדירה

תודה. הכי פשוט.

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

זה כואב, אבל תודה!

תודה, אבא!

עושים מסיבה מהתודה

…ועת לומר תודה

תודה על הכל, יניב בן משיח

במצוות ביכורים באה לידי ביטוי ההכרה של האדם – שלא כוחו ועוצם ידו ולא יגִיעוֹ ועמָלוֹ עשו לו את החיל, אלא בורא עולם ברחמיו העצומים ששמר על עם ישראל והביא אותם אל הארץ והוא מביא רוחות ומוריד גשם ומצמיח את כל יבול הארץ, לכן מביא האדם ביכורים כאומר: "אינני נהנה מהשפע הגדול השייך לבורא עד אשר אני מכריז בקול גדול על חסדיו שעשה אתנו ומודה לו". ואומר שם האלשיך, שהכרת הטוב הינה "גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת, כי בו תלוי כל עבודת אלוקים, להכיר כי הנשמה לו יתברך והגוף פעלו! ולא רק, אלא גם אומר: "בזה תלוי קיום כל התורה".

ולשון חכמים תיטיב דעת – זו לשונו המלוקטת מתוך דבריו שם לענייננו: "אמנם זה חסדו יתברך החפץ להיטיב ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאילו הוא לנו (שלנו). רק שנחזיק לו יתברך טובה ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב והמטיב לנו תמיד. ונברך ונהלל לו יתברך… (וזה טעם מצוות הביכורים) למען יורו כי אינם כפויי טובה רק מכירים כי הכל שלו יתברך. ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד, כי זה כל מה שיבקש הוא יתברך על כל מה שברא, כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כי אם למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהיה כפוי טובה, ובזה תלוי קיום כל התורה… עיקר כוונתו יתברך להרחיקנו ממידת כפוי טובה ולהביאנו אל גדר ולהחזיק טובה כראוי, כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת, כי בו תלוי כל עבודת אלוקים להכיר כי הנשמה לו יתברך והגוף פעלו, וכולנו עבדים לו יתברך, ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה, ואם לאו, הארץ תיעזב מהם…"

וצריכים לעיין שם בפנים לראות את כל דבריו הנפלאים והמתוקים, שכדרכו שואל שאלות ודיוקים רבים בפסוקים ומסביר את כל מהלך פרשת הביכורים ומתרץ את כל השאלות על פי יסוד זה.

תשמחו בכל הטוב!

למעשה, אומר האלשיך הקדוש, זו כוונת כל ברכות הנהנין – להכיר בכך שהכול שייך לבורא העולם כמו שכל ילד יודע. והנוגע לענייננו הוא, שזו כוונת הביכורים וזו תכלית הבריאה והיצירה. ובדורנו, שבעוונותינו הרבים אין לנו מצוות ביכורים שהיא מצווה כל כך חשובה ויקרה, נוכל לקיים את תכלית המצווה על ידי התחזקות בברכות הנהנין בכוונה ובהודיה לבורא על כל פרט בחיים.

אבל מובן מדברי האלשיך, שאנו נדרשים להרבה יותר מזה. כי מביא הביכורים היה חייב לצאת מביתו ולעזוב את כל משפחתו ועיסוקיו וללכת ברגל במשך כמה ימים לבית המקדש ולהביא את הפירות בעצמו, בכל שנה ושנה מחדש, כדי להחדיר בליבו את ההכרה שהכל שייך לקב"ה. אם כן, רואים בעליל שלא ניתן להגיע להכרה זו בקלות אלא על ידי בעבודה מאומצת מתוך מסירות. כלומר, אנו נדרשים לעבודה עמוקה ויסודית ורצופה כדי לקנות את ההכרה בטובו ובחסדו של הבורא, כי למען הכרה זו נבראנו.

ואיך אפשר לעשות זאת? על ידי שכל אחד מאיתנו יעשה לעצמו בכל יום ויום מעין 'הבאת ביכורים' קטנה, כלומר שיניח את כל עיסוקי לפחות חצי שעה להתבוננות בחסדיו של הבורא – ויודה לו על כל הטוב והחסדים שהבורא עשה ועושה איתו. זה בוודאי ישפיע עליו שגם במשך כל היום כולו הוא יעשה עסק גדול מכל טובה שהקב"ה משפיע עליו, כמו שכתבתי בספריי – שעריו בתודה ו- אמרתי תודה ונושעתי.

מפתח הברכות שלכם!

בתוך דבריו אומר האלשיך בצורה מפורשת: שבהכרת הטוב תלוי כל השפע. אם האדם מכיר בטובה הוא זוכה לשפע גדול מאת אדון הכל ולברכת: "ושמחת בכל הטוב" – הכתובה בסוף פרשת הביכורים. ואם חלילה האדם מייחס את הצלחתו לעצמו ולא משקיע כוחות בקניית מידת הכרת הטוב – הבורא מראה לו בדרך הקשה שהכל שייך לו ומותיר את כפוי הטובה חסר כל.

על פי זה ניתן לומר, שזו הסיבה לכך שפרשת הברכות והקללות פותחת במצוות הביכורים. בפרשה כתובות ברכות נפלאות מחד וקללות נוראות מאידך, ונשאלת השאלה: כיצד נינצל מהקללות ונזכה לכל הברכות?

בורא עולם מקדים לנו תרופה למכה ואומר, "ילדים וילדות יקרים שלי, מה אני בסך הכל מבקש מכם? רק שתכירו בטובתי, תגידו תודה על כל מה שאני נותן לכם. הרי זו האמת, שהכל שלי וכל מה שיש לכם קיבלתם ממני במתנת חינם. תגידו תודה, לא הרבה, ותראו איך תזכו בכל הברכות!"

וכל זה מתקשר היטב לראש השנה הממשמש ובא, שגם הוא נקרא 'ראשית השנה', יום תחילת מעשיך, שבו אנו נידונים אם לחיים ואם חס ושלום להיפך, והכל תלוי ועומד בהכרה במלכות השם ובהמלכתו עלינו ועל כל העולם, שבכוחה של הכרה זו לבטל את כל הדינים ולקרוע את כל הגזרות ולהמשיך עלינו שנה ומבורכת, טובה ומתוקה.