עמוד אש וענן – פרשת ויקהל פקודי

בראותנו על המשכן את עמוד הענן

בכל יום במשך ארבעים שנה, ובלילה

עמוד אש, אין ביטוי גדול מזה לרצון

הקב"ה בעמו ובאהבתו להם.

 

 

פרשת ויקהל – פקודי

 

"כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם". 

 

בסיומו של ספר שמות נאמר: "כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם".

 

אכן, לאחר שנעשה כל פרט ופרט מכלי המשכן כמצווה – המשכן עצמו על קרשיו, יריעותיו, אדניו, במתכונת ובצורה שציוה משה, מגיע רגע הסיום – סיום הבניה וההקמה. ועתה עומד המשכן על תילו. לרגע השיא אנו קוראים גילוי והארת פני הבורא, שהרי בראותנו על המשכן את עמוד הענן בכל יום במשך ארבעים שנה, ובלילה עמוד אש, אין ביטוי גדול מזה לרצון הקב"ה בעמו ובאהבתו להם.

 

כל זה בהיות משכן ומקדש על תילו. אך בעוונותינו חרבו בתי המקדש, ועתה אין לנו שיור, רק התורה הזאת הנלמדת בהיכלי הישיבות – בחשק, שמחה וחפץ הלב. אמנם אין עמודי ענן ואש, אך כל מי שזכה להסתופף בחצרות בית ה', חש נכונה את השכינה השורה במקומות אלו, אף אם אין אנו בדרגת הדורות הקודמים, שהיו גיבורי כוח, ונטו לסבול עול לימוד תורה בקיימם "פת במלח תאכל – אשריך וטוב לך".

 

גם כיום עמלי התורה מוותרים מרצון על נוחות חומרית ותענוגי העולם, ובלבד שיתעלו בלימודה של תורה, ויודעים הם כי בזכותם קיים עולם, וזה להם אתגר ומסלול עלייה.

 

בכל גלויות עמנו באשר הלך נטה משכן התורה, משם פיכו חיי העם וחיוניותו לא פגה. באותם מקומות שהשכילו היהודים לפתח ולהרחיב את בתי המדרש, היו כל שדרות העם נאמנים לדרכם ההיסטורית, ולא נפגעו ע"י נישואי תערובת או התבוללות. ובמקומות בהם לא היו היכלי תורה וחכמיה, שקעה האש, ועמוד הענן נסתלק, אהבת תורה לא הייתה בלבבות, והחלה דעיכה, עד אשר גברו הטמיעה וההתבוללות, ואבדו רבים לעמנו.

 

עלינו לשמור על אש תמיד זו, ולאורה נלך.