ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – כב מנחם אב

 

 

ועתה נבוא לבאר סוף הפסוק (שם כא, ח): "והיה כל הנשוך וגו’" והוא, כי הנה ידוע, שיש חילוק בין אנשים, שאדם שאינו חשוב כל כך, מעשיו ודיבוריו אינם פוגמים רק לפי ערך נשמתו. מה שאין כן אדם חשוב במעלה, נוגע הפגם למעלה בעולמות העליונים. וזהו שכתוב: "והיה כל הנשוך", היינו אדם שאינו חשוב, והוא רק במדרגת עם, "וראה אותו וחי", היינו לדידיה סגי בראיה בלבד, ובהתבוננות ממוצעת, אבל אם "נשך הנחש את איש", היינו אדם חשוב שקלקל, "ונשך הנחש אותו" (שם כא, ט), והביט, היינו הבטה בכוונה ובהתבוננות יתירה על השרף העומד לנס, ושאין הנחש נושך בחינם, ומסתמא קלקל מתחילה, ומבקש מחילה מה’ על חטאתו, ומקבל על להבא שלא לעשות כן, וחי.

 

 

 

 

"הנה זה לי כעשרים ושלוש שנים אשר על המצפה אנכי עומד פה עמכם, כי נתתני ה’ כצופה לבית ישראל עם ה’ אלה פה. וכל ימי שבתי פה הרביתי עליכם דברי תוכחות ומוסר השכם והוכח. ורוב תוכחתי הלא היתה על העוון המר והנמהר הזה על עוון לשון הרע, בהגיגי בערה אש על עוון המר הזה. כי חטאת הלשון מרי אש היא עד אבדון תאכל. רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.

 

רבים חללי לשון מחללי חרב שהיא ממיתה שלושה כצדיק כרשע ואינה מבחינה בין טוב לרע. הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. וכבר אמרו ז"ל כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלוש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

 

 

הביטו נא וראו בעין הבחינה הנכונה. כי מיום ברא ה’ אלוקים אדם על הארץ עד היום הזה כל אשר עבר עלינו חטאת הלשון היתה בעוכרינו. היא ראשית פרי כל חטאות, ממנה יבואון ואליה ישובון כל התלאות אשר מצאו את עמי.

 

הוא העוון אשר בעבורו נגזרה מיתה על בני תמותה. כי הנחש הקדמוני היה ראש המדברים בלשון הרע. על ידו נמכר בכסף צדיק, בעבורו נגזרה בכיה לדורות. בגללו נחלקה מלכות יהודה וישראל, וממנו נסבב חורבן הבית הראשון וגם השני. על אודותיו גלינו מעל שולחן אבינו (כאשר האריך בזה הרבה החסיד בספרו של"ה זצ"ל).

 

גם כל המאורעות והצרות אשר עברו עלינו זה יותר מאלף ושבע מאות שנה אשר נפזרנו בגולה בארבע כנפות הארץ, סיבת כולן הלא הוא העוון הרע הזה אשר עדיין מרקד בינינו. גם כל הקלקולים והעקלקלות אשר נלוזו ונמוטטו פה בינינו, כל בוחן יבחן וכל רואה יראה. האלוקים יחקור זאת וישראל הוא ידע. כי רבים מהם הסבו לנו בעלי לשון הרע פועלי און המטים עקלקלותם המסבים את כל מעשה טוב לרע ומרבים לספר בגנות החכמים והצדיקים אשר בדורם.

 

 

מבליגיתי עלי יגון ליבי ודוי. בהעלותי על לב כמה שורות נתקלקלו כמה טובות נאבדו. וכמה רעות נתחדשו בשנים האלה על דברת בני אדם הנאחזים במצודות היצר הרע. והולכים אחריו כשור אל טבח וכעכס אל מוסר אויל. עתה עתה הלא ראיתם את כל אשר עבר עלינו. אשר אם יאמר איש לספר כלכל לא יוכל.

 

אל נא אחי תרעו עוד ונזהרתם מכל דיבור רע. חוסו נא חמלו נא על נפשכם. כי על כל שיחה יביא האלוקים במשפט. והמשפט חרוץ ונורא מאוד. כי הלא תדעו נאמנה שהרמב"ם ז"ל מנה את בעלי לשון הרע בין הכיתות הנידונות לדורי דורות". (הג"ר רפאל מהמבורג אב"ד של קהילת קודש אלטונא המבורג וואנסבעק לפני כמאתיים שנה, קטע זה מדרשתו בשה"ג שנת תקכ"ט דרשה שנשא טרם עזב את הרבנות לעת זקנותו, הדרשה הובאה בספר זכר צדיק).