ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – כה מנחם אב

 

 

"הישמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות, ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלויים וגו’, זכור את אשר עשה ה’ אלוקיך למרים בדרך צאתכם ממצרים" (דברים כד, ח, ט). וכתוב בספרי: זכור את אשר עשה ה’ אלוקיך למרים בדרך וגו’. יכול בלבבך? כשהוא אומר: הישמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות, הרי שמירת הלב אמור. הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך. ופירושו: כי אצלם הישמר בנגע הצרעת מנגע הצרעת, לשמור מאוד שלא תבואך, ולעשות בה ככל אשר יורו אתכם הכהנים. וזכור את עשה עשה ה’ אלוקיך למרים, שתהא מזכיר זה בפיך תמיד [רמב"ן]. וכתב שם שהוא מצוות עשה ממש, כמו: "זכור את יום השבת לקודשו" (שמות כ, ח). "זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים וגו’" (שם יג, ג) וגם זה כמותם, שמצווה במצוות עשה, שנזכר העונש הגדול שעשה ה’ לצדקת הנביאה, שלא דיברה אלא באחיה גמול נפשה, אשר אהבתו כנפשה, ולא דיברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילו לה. גם אתה אם, "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תיתן דופי" (תהלים נ, כ) – לא תינצל. עד כאן לשונו.

 

 

 

 

 

בגמרא (מסכת גיטין דף נ"ו, ע"א) לגבי חורבן הבית כתוב ששלחו לאספסיאנוס הקיסר שיכבוש את ירושלים, ובא אספסיאנוס וצר על ירושלים שלוש שנים.

 

וכתב "הבן איש חי" בפירושו שם, וזה לשונו: הנה נמשך בזה צער רעב שלוש שנים, נוסף על גלותם. ונראה לי בס"ד הטעם, כי בבית שני היה עוונם לשון הרע, ששקול כנגד שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, וחטא זה בפה, לכך צר שלוש שנים, לצערם ברעב, שהוא הנאה שבפה, שלוש שנים, על עוון לשון הרע שהוא בפה, שהוא לישנא תלתא, ושקיל (ושקול) כתלתא חמירתא (כשלוש העבירות). (בןל יהוידע שם).