עשרת הדיברות, פרשת השבוע יתרו

העולם שתק. החיות והציפורים עמדו מלכת. המלאכים בשמים עמדו בחרדת קודש. בורא עולם, יוצר הבריאה והיקום כולו, יורד על הר סיני לתת את עשרת הדיברות לעם היהודי, ודרכם לכל האנושות כולה.
 
מילניום אחרי, אירוע מרעיד אדמה זה הקרין על מוחם ותודעתם של מיליארדי אנשים. המסר של התגלות זו עדיין רועם ומהדהד באוזני כל בני אנוש מאז ועד היום. בעיקר, עשרת הדיברות, שהן התמצית והבסיס של התורה כולה. דיברות שהכינו את הבמה למוסר ומודעות דתית-רוחנית לכלל האנושות במשך אלפיים השנים האחרונות. אין כל ספק שהמחויבות הספציפית, החכמה הנצחית, נחוצה לכולנו. איזה מסר בורא עולם הטביע במעמד הר סיני, בהתגלות שלא הייתה כדוגמתה לכל בני האדם?
 
בענווה גדולה, אני מציג את התשובות לשאלות אלה על פי דבריו של המהר"ל מפראג – הרב יהודה ליווא בן בצלאל זי"ע. הניסיון להסביר את עשרת הדיברות הוא משימה מפחידה. אני מקווה שהשורות הבאות יאירו אפילו חלקים קטנים מהתובנות המדהימות שלו.
 
בורא עולם נתן לעם ישראל את עשרת הדיברות ללמד אותנו כמה דברים עליו (חמש הדיברות הראשונות הן מצוות שבין אדם למקום), ועל הבריה היוקרתית והמוערכת שלו – האדם, נזר הבריאה (חמש האחרונות הן מצוות שבין אדם לחברו). בואו נבחן מעט את המסר שיש בכל חמישייה.
 
"אנוכי ה' אלוקיך" – המסר והשיעור הראשון שאדם צריך לדעת הוא, שיש גורם ויוצר אחד. לכל מה שקיים יש נקודת מוצא אחת והוא לא נעשה או קיים בצורה אקראית. לחיים יש מקור והם קשורים למקור כל החיים – בורא עולם.
 
"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" – דבר שני, אפילו אם אדם מאמין בבורא עולם, הוא יכול לחשוב שיש עוד כוחות "שפועלים ביחד" עם אלוקים ומנהלים את העולם. פילוסופיה זו די פופולארית, לצערנו, ופועלת בכמה צורות. חלק מהאנשים טועים בחושבם, ובאמונתם, שהעולם נוצר מתנועה כלשהי ובורא עולם, אם אפשר להגדיר זאת כך, זז הצידה מהזירה הפעילה של העולם. אחרים מאמינים שיש בקוסמוס איזה כוח ששותף לכוחות האחרים, או ישויות נוספות חוץ מבורא עולם. השלב הבא של ההבנה אותו בורא עולם רוצה ללמד אותנו הוא – שהוא לבדו יצר וברא את עולם וכל היקום כולו.
 
לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא" – דבר שלישי, המודעות לשתי הדיברות הקודמות היא יותר תיאורטית, ואדם יכול לחוש שהכבוד והיראה אינם שייכים לבורא עולם, בפרט בגלל העובדה שהוא רם ונישא ונמצא מעל העולם הגשמי הזה. בנוסף, אדם יכול גם להרגיש שהדיבור שלו לא בעל משמעות וחשיבות, לכן יש לו היתר להשתמש בו בצורה לא נאותה וראויה, אפילו כזו שמבזה, חלילה, את כבודו של השם יתברך. בורא עולם מלמד אותנו שהמעורבות שלו בעולם הזה צריכה לעורר בנו יראה וכבוד, בעיקר כשאנו משתמשים בכוח הדיבור שניתן לנו.
 
"זכור את יום השבת לקדשו" – גם אם אנו חשים כבוד ויראה, האנושות עלולה לא להרגיש ולחיות את העובדה שכל דבר בעולם הזה מנוהל ופועל אך ורק על ידי בורא עולם. יכול מאוד להיות שנבין שהקב"ה מנהל את העולם בלי "כוחות שותפים". ולמרות זאת, את אירועי השגרה, חיי היומיום, יהיה קשה לקשר לגורם הראשון. חוקי הטבע יציינו שההשגחה הפרטית של בורא עולם לא פעילה ומעשית. על ידי הימנעות מכל מלאכה ופעולה ביום השבת, העם היהודי זוכה לטעום את הנצח – שהבורא הוא מקור כל המעשים היחידי בעולם זה, מאז ועד היום. השם הבין שהאדם צריך ללמוד על מעורבותו בניהול ופיקוד על העולם, לכן ציווה על האדם לשמור את השבת.
 
"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך" – סוף סוף אנו מקבלים רעיון מופרך שצריך לסתור. אנשים מרגישים כי למרות שהבורא מעורב בדרגת המקרו בכל הקשור לניהולו של העולם, יכול להיות שהוא לא מעורב בדרגת המיקרו, בעולמו הקטן והפרטי של כל אדם. אפילו בסביבה הכי אינטימית בה הילד נמצא, בורא עולם הוא שותף פעיל ביצירת ופיתוח חיים. גם את המסר הזה האדם צריך ללמוד.
 
כל חמשת הדיברות הנ"ל הן חיוניות לאנושות לשמוע, כדי להבין בצורה ברורה את הקשר בין הבורא והבריאה כולה. והן כמו קורס נצחי לכל בני האדם שיבינו היטב ויקשרו עצמם לבורא.
 
חמשת הדיברות הבאות קשורות למצוות והקשר שבין אדם לחברו. מהו הלימוד המיוחד הטמון בהן?
 
חשוב לציין, שכל המחויבויות הבאות נובעות מהעובדה שהאדם נברא בצלם אלוקים. בלי הקשר לבורא, החיים שלנו מאבדים את משמעותם החשובה והאמיתית, וחמש דיברות אלה יהיו לא יותר מאשר סטאטוס קוו שיש לשמור עליו.
 
"לא תרצח" – לחיים יש ערך עליון. החיים הם קדושים. אדם למד באותו מעמד קדוש על הר סיני שלאף אחד אין זכות לפגוע או לקחת חיים של אדם אחר. בורא עולם הוא זה שנותן את החיים והוא היחיד שלוקח אותם, הוא לא רוצה ש'נשחק את אלוקים', זה התפקיד הבלעדי שלו. לצערנו, ישנם אנשים רבים שעדיין לא הפנימו את המסר של ציווי זה.
 
"לא תנאף" – גם אם לא נעבור על הדיבר "לא תרצח", אנחנו צריכים ללמוד לכבד משהו שזהה בערכו ללקיחת חיי אדם. לכל אדם יש את הזכות לפתח את עצמו ולהגשים את תכונותיו וייעודו. ההתכחשות לאדם בכל דרך שהיא, ולא לאפשר לו לבטא את עצמו, זה כמו להתכחש לחיים עצמם, הקשר הזוגי הוא הנוסחה הכי אמיתית וחשובה לתיקונו של האדם. המהות של חיי הנישואין היא שכל אחד מבני הזוג יעזור איש לרעהו לגלות את ייעודו ותפקידו, את כישרונותיו וכל המתנות שבורא עולם העניק לכל אחד מהם. ניאוף, זו תאווה ששוברת את הקשר הזה ומכחישה את הזכות של בן-בת הזוג לצעוד לקראת השלמות של נשמתו.
 
"לא תגנוב" – על לפי חז"ל, איסור זה לא מתייחס רק לעניין של גניבת כסף או רכוש של הזולת, אלא גניבת האדם עצמו, חטיפתו. זו הגניבה בדרגה הכי קשה שיכולה להיות. לאף אחד אין את הזכות להגביל את הזכויות וחופש התנועה והפעולה של אדם אחר. הזכות לחופש של כל אדם היא הכרחית וחיונית להתפתחות שלו, ברוחניות ובגשמיות. והסבר נוסף, הוא, לא לגנוב את דעת הזולת, שגניבת הדעת אף היא עבירה בפני עצמה.
 
"לא תענה ברעך עד שקר" – למזלנו, כל המחויבויות שהוזכרו לעיל קשורות לפעולות של אדם בין אדם לחברו. בכל אופן, האחריות שלנו לגבי הזולת היא לא רק במונחים של מעשים. אנחנו חייבים לנקוט משנה זהירות ולא לפגוע או לגרום נזק בדיבור שלנו. המילים צריכות להוציא את הטוב החוצה ולא ההיפך. מילים יכולות לגרום לנזקים הרבה יותר ממכה גשמית, לכן בורא עולם מזהיר אותנו להיזהר מאוד גם בתחום זה.
 
"לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" – לבסוף, אפילו המחשבות שלנו על הזולת צריכות להיות נקיות מקנאה וכל הרגשה שלילית. הדיברה העשירית והאחרונה מלמדת אותנו שאין לנו שום זכות, גם אם זה לא נשמע הגיוני – "רק" לחשוק במשהו, או בכל מה ששייך לזולת. בשיעור אחרון זה הבורא מלמד אותנו שאדם יכול לפעול ולדבר בצורה חיובית כלפי הסובבים אותו, אך בליבו הוא מלא ברגשות שליליים, ומזה צריך להיזהר מאוד. כאן מדובר בעבודה של האדם עם עצמו בעזרתו של הבורא.
 
עלינו לשנן שוב ושוב ש"הזכויות" הללו הן רק בגלל שבורא עולם האציל אותן עלינו. בלי מנדט אלוקי, הן רחוקות כמו השמים מהארץ כדבר שניתן להעביר הלאה.
 
מהסבריו של המהר"ל ע"ה עולה תמונה סוחפת של הקשר בין הבורא והאנושות, ובין אדם לחברו. מהמקום הגבוה ביותר של אמונה באחד והיחיד – בורא עולם, ועד למחשבות הכי אישיות של האדם, עשרת הדיברות קוראות לנו להוביל את החיים כשהם מלאים במודעות לבורא עולם, באהבה וכבוד אליו ולנזר בריאתו – האדם. העם היהודי שמע וקיבל על עצמו לקיים את המילים הנצחיות הללו כבר לפני אלפי שנים. יהי רצון שהחכמה והמסר שירדו איתן אז ימשיכו להיות מרגשים ומעוררים היום בדיוק כמו לפני אלפי שנים, על הר סיני.