פעימות לב
שלושה שבועות של התבוננות הם מספיק זמן להקשיב למה שקורה בתוכי, לפעימות הלב שלי, ולוודא שהאמונה שלי חזקה לפני שאקבל את תוצאות הבדיקות.
"כמה זמן את סובלת מהרשרוש בלב?" שאלה אותי הרופאה עם מבט מודאג על פניה.
"אין לי רשרוש בלב" עניתי כשאני חצי צוחקת חצי רצינית ומנסה להבין את פשר השאלה.
אל הקליניקה שלה הגעתי אחרי שבני המשפחה לחצו עלי. בשבועות האחרונים הייתי חולה הרבה, היה לי קשה מאוד לנשום ורמת החמצן לא הייתה מי יודע מה. הסכמתי לבוא רק בגלל שהרופאה הזו חדשה אצלנו בעיירה הקטנה בה אני גרה (בארצות הברית, אם שאלתם) והיא גם הרופאה הנטורופתית היחידה באזור. הזדמנות טובה עבורי מכיוון שהיא בעלת ניסיון בתחום הרפואה הלא קונבנציונאלית.
השאלה שלה תפסה אותי כשלא הייתי בכלל מוכנה. 'הלב שלי בסדר!' חשבתי לעצמי. הסברתי לה שהלב שלי פועם מהר בגלל שאני חולה, ניסיתי לשכנע אותה שמה שהיא שמעה זו לא בעיית לב, ועוד כל מיני טיעונים כביכול רפואיים לעניות דעתי.
"לא" היא אמרה בנעימות, כמו מנסה להרגיע אותי כשהנידה את ראשה מצד לצד כלא מסכימה. "יש לך רשרוש בלב (איוושה) והוא די קולני. את צריכה לעשות אבחון אלקטרוקרדיוגרמה (אבחון אי סדירות בפעילות הלב) בבית החולים".
אני זוכרת שעשיתי בדיקות בתשעת החודשים האחרונים, כולל בדיקות שגרתיות ומקיפות כמו הרבה אנשים, אבל עד כמה שזכור לי שום רופא לא דיבר על רשרוש בלב. זה הדאיג את הרופאה. הרשרוש היה כנראה משהו חדש.
התהליך הזה – מהרגע שהייתי אצלה כולל כל הבדיקות שהיא שלחה אותי לעשות ועד למפגש הבא איתה – לקח שלושה שבועות.
מאמרים נוספים בנושא:
שלושה שבועות הם מספיק זמן לחשוב ולהיטען באנרגיות חדשות, בהתאם למצב שלי, פחות או יותר. שלושה שבועות לדבר על זה עם הקב"ה. שלושה שבועות להתבונן על התמונות של הלב שלי אותו ראיתי על המסך בבדיקה. כל פעימה היא נס בפני עצמו. אני הסתכלתי עליהן, על פעימות הלב הניסיות הללו, כשהטכנאית הקליקה, הוסיפה צבע ומדדה ובדקה את הלב ופעימותיו. שלושה שבועות להבין שוב, איך הקב"ה פועל בצורה מושלמת ומתפעל בהשגחה הפרטית והמדויקת והמעוררת פליאה בפרטים הכי קטנים של החיים שלנו, כדי לעזור לנו להגיע להיכן שאנו צריכים להגיע.
האם יש למישהו איזה ספק, ולו הקטן ביותר, לגבי האהבה האינסופית שלו אלינו? על המעורבות הנפלאה שלו בחיינו? הוא הביא לעיירה הקטנה שלנו מומחית מקסימה, שזה דבר גדול לכשעצמו. הוא בירך אותי עם החולי הזה שגרם לי לחלות מספיק ולהסכים עם בני משפחתי האוהבים והיקרים לגשת לרופאה ולבדוק את העניין. לאותה רופאה שגילתה את הרשרוש בלב שלי כשבדקה באופן שגרתי את הריאות שלי.
ואז הוא נתן לי שלושה שבועות של שקט והתבוננות. מספיק זמן כדי לוודא שהאמונה שלי חזקה ויציבה לפני שאשמע את תוצאות האבחון של בדיקת הלב.
בעלי ואני ישבנו בקליניקה שלה, כשלידה התינוק החדש שלה שנולד לא מזמן. הבן שלי שיחק בחדר ההמתנה. כבר אמרתי לכם שאני אוהבת לגור בעיירה הקטנה שלנו, נכון?… היא קראה את תוצאות הבדיקה במחשב ולמדה אותם בשקט ובסבלנות.
"מסתם פגוע" הסבירה לנו. כן, כזה שמאפשר לדם כביכול "לעלות גרה" כשהוא בכלל לא אמור לעשות את זה. מכאן היא הגיעה גם לחוסר הברזל הנוראי ממנו אני סובלת. אבל החדשות הטובות הן, כפי שהבהירה: למרות שהרשרוש חזק הוא די מינורי. אין צורך לבצע פעולה גדולה יותר. במקביל, יש להגביר את רמת הברזל כדי לטפל במחסור הברזל ממנו אני סובלת, פלוס ויטמינים ותרופות נוספות שהיא נתנה לי.
בורא עולם הוא אבינו היקר והאוהב שבשמים ומי שיודע תמיד כל פעולה בגוף ובחיים שלנו. כל פעימת לב נשמעת אצלו. כל נשימה שאנו נושמים היא ממנו. כל מילה. כל מחשבה. כל דבר הוא נס בפני עצמו!
הוא יודע בדיוק מה אנחנו צריכים כשאנחנו צריכים אותו. וככל שנחזק את האמונה שלנו, נשאף להיות איתו בקשר על בסיס יומי, נודה לו תמיד על כל תחום ותחום בחיינו ונקשיב למסרים שהוא שולח לנו, כך נראה יותר את היד המכוונת שלו בחיים שלנו, וכיצד באהבה הגדולה שלו היא דואגת ומכוונת.
"את ברת מזל" אמרה לי הרופאה. "מזל שגילינו את זה עכשיו, זה נותן לנו קו התחלה לגבי העתיד… כי אם היית מתחילה לפתח סימפטומים גרועים יותר…"
חייכתי וחשבתי לעצמי – לא, לא ברת מזל. מבורכת!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור