פרדס של מלאכים

לא צריך להגיע עד לשמים העליונים כדי לקטוף מלאכים. הבית שלנו הוא פרדס של מלאכים. כל פעולה, כל משימה היא מלאך בפני עצמו...

4 דק' קריאה

שרה פלדמן

פורסם בתאריך 06.04.21

לא צריך להגיע עד לשמים
העליונים כדי לקטוף מלאכים.
הבית שלנו הוא פרדס של
מלאכים. כל פעולה, כל משימה
היא מלאך בפני עצמו…

יושבת לה גברת נכבדת בסלון ביתה על הכורסה המרווחת, בידיה אוחזת את ספר התהלים שלה וקוראת את מזמוריו של נעים זמירות ישראל ברטט. היא לא מסתפקת בכמה פרקים. היא תסיים את כל הספר ויהי מה. אך ברגע שסיימה, לא תם ולא נשלם המסע שהחליטה לערוך לעבר השמים, מיד היא עוברת לפרק שירה, שיר השירים, תחינות ובקשות מכאן ועד להודעה חדשה. אבל היד עוד נטויה והמגילה לא תקצר. היא עוצמת עיניה בערגה, בידיה כמעט קוטפת מלאכים משמי רום, מתנענעת בדבקות עילאית ועצומה, עד שכמעט ועפה מהכורסה… אבל היא בשלה, פיה ממלמל ללא הרף ובלי טיפת תשומת לב לסובב אותה…

יושבת לה גברת נכבדת בסלון ביתה, שהפך מזמן לסניף של אחד מבתי הקפה האהובים עליה, על הכורסאות המרווחות, כשחברותיה מקיפות אותה ושותות להנאתן נס ושחור. הן מדברות על דא והא, על השופינג והציפורניים. והכל ממש בערגה ובדבקות עילאית ועצומה. פיהן ממלמל ללא הרף ובלי טיפת תשומת לב לסובב אותן…

השעה היא שעת צהריים מוקדמת, בעוד רגע קט ייכנסו המתוקים הקטנים שלמדו כל הבוקר בחשק וברצון. הם יגיעו הביתה ויחפשו אחר סירים מהבילים מלאים באוכל של אמא, מחמם ליבות וכליות. אך במקומם של אלה, ימצאו כיורים עמוסים בהרים של כלים מלוכלכים, כשמעליהם חגים בחדווה חמישה זבובונים מרוצים. על השולחן מונחת כוס שוקו הפוכה, שנשארה עוד מהבוקר, ושאריות הקורנפלקס כבר מזמן הפכו לעב"ם בצורת עיסה דביקה. על הרצפה נצפה גדוד של נמלים שצועד לו בגאון לעבר מטרתו – פירורי עוגייה שנחים בשלווה אופטימאלית באמצע המטבח…

השכינה הקדושה, שמבקשת לשכון בכל בית, נכנסת ומביטה מעט לכל עבר ובת קול עדינה יוצאת וקוראת: ‘יונתי תמתי, הראיני את מראיך, היכן את יקירתי? איפה את מסתתרת, ומדוע הכל מבולגן ומשרה אווירה לא נעימה? האינך מבינה שאין זה מתפקידך לשוט במרומים, בעוד שממש כאן זקוקים לך? פרק או שניים שתאמרי בכוונה הרבה יותר רצויים, שכן העיקר הוא האיכות והכוונה ולא הכמות… האם לא ידעת לך, היפה בנשים, שעת לכל דבר – עת לחברות, עת לקניות… דעי יקירה, שצריכים אותך כאן עם שתי רגליים על הקרקע.

וכעת, להיכן תכניסי, גברתי הנאווה, היושבת בהצטנעות בירכתי ביתך עם ספר מוסר על ברכייך, את הפמליא הנכבדה? את המלאכים הקטנים שזקוקים לחיוך ולהצצה על העבודה המקסימה שהביאו מהגן/בית הספר, מעשה ידיהם להתפאר. היכן תושיבי את המתוקים שחייבים ברגע זה ארוחה חמה? כיצד תוכלי במצב שכזה לקבל כראוי את פני בעלך שחזר אחרי יום שלם של לימודים או מהעבודה? הרי גם הוא מצפה ממך לאוזן קשבת, שתשמע ותשתתף עמו בתלאות היום שעבר עליו, גם הוא זקוק לאוכל מזין שיעזור לו להמשיך ולתמוך הלאה במשפחתו.

אין ספק שתהלים זה דבר כה חשוב, ולקרוא ספר מוסר זה דבר מועיל ותורם. גם המפגשים עם החברה הטובה, שהם מעין אתנחתא נעימה מהמרוץ היומיומי – הכל יפה וחשוב, אך לא על חשבון הבית/הבעל/הילדים…

נשים בהחלט יכולות לארגן משמרות עזר ליולדת, לעמוד בראש ארגוני חסד, להתנדב בבתי אבות ועוד כהנה וכהנה. אך דבר ראשון במעלה, ואת זה צריך לזכור תדיר: הכי חשוב זה הבית. מנקודה זו מתחיל החסד, כמו שנאמר בתורה הקדושה: "עניי ביתך קודמים". ואין הכוונה רק לעניים במובן הפשוט, אלא לכל מי שזקוק למשהו. לפני שאת שולחת ארוחות חמות לנזקקים, שאת אפילו לא מכירה, ודאי כי בביתך מונחים על הכיריים סירים עם אוכל והבית נמצא במצב סביר.

אין זה אומר כלל שאינך רוחנית או לא מוצלחת חלילה, אל תתני למחשבה כזאת להחליש אותך כשאת עסוקה בניקיונות, כביסות ובישולים שאף פעם לא נגמרים. אם רק היית יודעת איזה מפתח את אוחזת בידייך… ממש חיי עולם הבא. הטיפול בבית ובילדים, עבודות ארציות ופשוטות לכאורה, הן חלק מייעודך כאן בעולם הזה, את פשוט בונה עולמות! אז אל תתרגשי ותלחצי אם לא הצלחת לרחף בשמי רום כל היום, גם מזמור אחד, עם הרבה כוונות, ייתן לך את התחושה הזאת.

עקרת הבית – היא עיקר הבית, גם אם את אישה עובדת! בטיפול בכל מטלות ביתך את מקבילה בעבודתך לכהן גדול בבית המקדש. כשאת אופה חלות ומתפללת עליהן שתהיינה לכבוד שבת ותערבנה לחיך. גם בזמן הפרשת החלה, כשדמעות זולגות מעינייך, בתפילה על הצלחתם של בעלך וילדייך – בפעולות אלה את מקבילה לאפיית לחם הפנים בבית המקדש. כשאת מכבסת, מגהצת, מנקה ומסדרת – את עושה חסד עם בני ביתך: הבעל והילדים. הם יעריכו את הזמן שהשקעת בכל הארגון והסדר הזה, הם יבינו שחשוב לך שהם נראים מסודרים ונקיים, הם ידעו! שהשקעת מזמנך ומרצך בשבילם.

הקשר שלך עם השם יתברך יכול להתבטא בדברים הקטנים הללו. תוך כדי גיהוץ – התפללי שכשם שהקמטים התיישרו, כך יתיישרו כל ההדורים ולא יצוצו שום "קמטים" בחייכם המשותפים, שתשרה רק אהבת אמת ושמחה עילאית ביניכם. בניקיון הבית – העתירי בתפילות לקב"ה שישמור על בני ביתך ועליך מכל מחלה שהיא, ושתמיד תהיו בריאים. כן, ממש כך, התפללי במילים שלך, דברי עם השם ושתפי אותו בכל. אל תתפלאי אם תרגישי קרבה נפלאה לבורא עולם "רק" מהפעולות הללו. לך אולי הן נראות קטנות, אבל אצלו הן אדירות!

את מקנחת את אפו המנוזל של ילדך הקטן, או מחתלת אותו ביד רכה ואוהבת – בזה את צוברת לעצמך בשמים נקודות זכות. לכי תדעי, אולי את מחתלת כעת את גדול הדור הבא. אף פעם אדם לא יכול לדעת מה יצא מפירות השקעתו. את זוכה להעמיד דורות ישרים ומבורכים, כי אין ענפים ללא גזע ושורשים, ומהחוליה שלך יצא בעז"ה דור ההמשך. ובכן, איך את רוצה שהוא ייראה? זה כבר תלוי בך ובמידת השקעתך.

אל תוותרי לעצמך. נכון, היום עמוס – עבודה ועבודות הבית – אבל אל תשכחי גם להשקיע בעצמך. גם אם עבר עליך יום לחוץ במיוחד – רצת עם הילד לרופא, קיבלת שיירה מורעבת הביתה, שמעת סיפורים שלא פעם הוציאו לך את המיץ, מסדר המקלחות לקראת השינה גם הוא שאב ממך לא מעט… ואז, מגיע גם הרגע שבעלך חוזר הביתה. את מאוד שמחה. חיכית לו. יש לך המון מה לספר לו. אבל רגע לפני, תני דעתך גם על עצמך. הסתדרי מעט, היום העמוס והגדוש גרם לך קצת חיוורון על פנייך, הבגדים כבר לא נראים מי-יודע-מה… עשי כל שביכולתך וסדרי מעט את עצמך. אל תישארי עם בגדים מוכתמים, את החיוורון אפשר להסתיר מעט עם סומק. הזו, כעת הדביקי חיוך על שפתייך, חיוך רגוע ולא אחד כזה שנראה מרוח…

הדלת נפתחת. בעלך בפתח. חכי מעט עם מלאי הסיפורים שעומדים לך על קצה הלשון, לא מומלץ לשפוך עליו כך את כל מאורעות היום שחלף. הכיני לסיפורים כר נרחב לפעולה, כלומר: קבלי אותו בשובו באמירת שלום ושאלי אותו איך עבר עליו היום. אל תחשבי שזו שאלה רטורית, המתיני לקבלת תשובה ושימי את כל כולך לאוזן קשובה ובעיקר לב מבין ומשתתף. שבו לאכול ביחד, ורק אחר כך שתפי אותו ביום שעבר עליך. אני בטוחה שאחרי קבלת פנים שכזאת הוא ישמח להקשיב לך ויעריך אותך מאוד על תעצומות נפשך, שלמרות הכל הוא התקבל על ידך בחיוך נלבב. אף פעם לא תפסידי! הקשר ביניכם רק יתחזק בעזרת השם.

כל הניסיונות הקטנים שבדרך רק מחשלים ותורמים לחיזוק הקשר. אל תיבהלי מהם. עלינו לזרום עם החיים וכך, בעזרת השם, נגיע אל האושר. כשכל אחד מבני הזוג ממלא את תפקידו בשלמות, ולא פוזל לעבר תפקידו של השני או מבקר אותו, נשיג את המטרה העיקרית ונגיע לשלמות הבית ולשלום בית.

יהי רצון שישכנו הברכה והשלום בכל בית בישראל.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. אלומה

ד' אייר התש"ע

4/18/2010

תודה רבה! מאמר נפלא, מחזק ומחכים. מעלה חיוך גדול על הפנים. תבורכי!

2. Anonymous

ד' אייר התש"ע

4/18/2010

מאמר נפלא, מחזק ומחכים. מעלה חיוך גדול על הפנים. תבורכי!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה