פרשת השבוע במדבר – לחדד את השכל
מה הקשר בין מצוות פדיון הבכורות לחידוד השכל? גדול מאוד. במיוחד אם הוא בבחינת הבכור שבנו. וזו סיבה מספיק טובה לחדד אותו תמיד ולהיות הגרסה המקסימלית של עצמנו.
מצוות פדיון הבכורות באה כרמז לפדיון השכל של האדם, כי השכל של האדם הוא הבכור שבו, הכוח הבחיר שבו, ואותו צריך כל הזמן לפדות, כלומר לחדש ולרענן, לפתח לעוד ועוד תחומי עניין. והעיקר, לחתור להבין את המציאות לאמיתתה.
אולם לשכל יש מגבלות. השכל לא יכול להשיג הכל, ולמעשה ,הוא משיג מעט מאוד. יש חלקים מהמציאות שניתנים לפיענוח, ויש חלקים במציאות שנמצאים מעבר ליכולת ההסקה השכלית, ויש חלקים שניתן להשיג אותם רק באופן חלקי.
למעשה, השכל שלנו מוגבל כפי שהחושים שלנו מוגבלים, וכפי שהכוחות הפיזיים שלנו מוגבלים. אדם לא יכול לראות כמו נץ, לא להריח כמו דבורה ולא לרוץ כמו איילה. ולמרות זאת, עליו להוליד את המקסימום מעצמו, להיות הגרסה המקסימלית של עצמו. כשם שצריך לפתח את הכוחות הפיזיים שהגוף לא יתנוון כך צריך לפתח את השכל שלא יתנוון.
וכמו שבני אדם אינם שווים בכוחותיהם הפיזיים, כך הם אינם שווים בכוחותיהם השכליים, וצריך כל אדם להכיר את מקומו ולהשתדל להפיק את המירב מעצמו. דבר אחד משותף לכולם הוא – שלשכל האנושי יש גבול. וצריכים להכיר בגבול הזה.
צריך לחתור ולהשיג שכלים חדשים, לפתוח נתיבים חדשים, לאמץ אותו כמו שמאמצים את השרירים, כי שכל זה לא עניין של מה בכך…
ולמרות שצריכים תמיד לחתור לפתח את השכל, לאמן אותו, להסתכל בשכל של כל דבר, ולחתור להשיג מה שטרם השגנו, צריכים לעבוד עם הוראות בטיחות. כי אדם שמאמץ את עיניו לראות עצמים קטנים מאוד שאינם נראים בלי מאמץ – גורם נזק לעיניו, עד כדי כך שעיניו כבר לא יראו את מה שהיו מסוגלות לראות לפני כן. באותה מידה, אם מאמצים את השכל להשיג את מה שמעבר להשגתו – ייגרם לו נזק ולא יוכל עוד לתפוס אפילו את הרעיונות שהיה מסוגל לתפוס לפני כן. ולא רק שהוא מאבד את יכולת ההבחנה השכלית שיכול היה להשיג, אלא גם שוקע במידות רעות ובמעשים מגונים. הוא ממש "מקיא" את כל הלימוד הנכון שלמד, בבחינת "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". כלומר, שהריבוי גורם לו חיסרון, כמו שקרה לאלישע בן אבויה ודומיו, שבגלל חתירת יתר אל מחוזות עלומים ובלתי מושגים איבד גם את מה שכבר היה בידו.
כללו של דבר, צריך לעסוק בכל עת לפדות את הבכורות, וזה אומר – לחתור ולהשיג שכלים חדשים, לפתוח לו נתיבים חדשים, לאמץ אותו כמו שמאמצים את השרירים על מנת לשמור אותם בכושר, וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב שזו "מצווה גדולה לחדד את השכל", אך עם זאת צריכים להכיר במגבלה שלנו – כי יש דברים שלעולם לא נבין לא נדע, ובדברים הללו אנחנו כמו תינוקות ממש, כגמול עלי אמו, כמו כל אותם פרדוקסים של הידיעה והבחירה ופרה אדומה ודרכי הא-ל, מקומות שבהם גם למשה רבינו נאמר "לא תוכל לראות את פני", כלומר לעולם לא תבין שלמות המציאות.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור