פרשת השבוע בראשית – גן עדן שלנו

התורה הקדושה היא תורת חיים והיא נותנת חיים ללומדיה בכך שהיא מספרת את סיפור החיים, הסיפור של כל אחד מאיתנו – "וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" זה כל אדם. והגן, הוא המציאות שלנו כפי שהיא, גן העדן של כל אחד נמצא במציאותו הכללית והפרטית.

כדי לחיות עם דעת כזאת, אומרת התורה "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" – לקיחה זו היא לא לקיחת מקום אלא לקיחת מדרגה, השם אלוקים מקנה לכל אדם דעת, מאיר לו בתוך עצמו כיצד יכול להראות גן העדן שלו, רק שהאדם צריך להרפות. ידיעה זו דורשת הרפיה, כמאמר הכתוב "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹקים". ההרפיה מביאה לידיעה שאין בידך לשלוט במציאות, וכך יש לך פחות התרעמות על המציאות וקרוב אתה לטעום טעם גן עדן.

אבל זו לא מדרגה קלה, אדם יכול לקבל התנוצצות מהדעת הזו, אבל לאלתר מגיע הנחש ומפתהו בפיתוי – "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקים", כי הנחש הוא היצר הרע המשטין שמבטיח לנו להיות אלוקים אם רק נשמע בקולו, והוא מגיע אלינו דרך הנקבה, כלומר דרך החיסרון, דרך הרצון שלנו לקבל לעצמנו שלמות שאין לנו והוא אומר לאישה, לחיסרון שלנו – אתה לא שלם, אתה לא אלוקים…

וקשה מאוד להתמודד איתו כי לנחש יש דין קדימה על השכל, ובלי לימוד התורה שקדמה לעולם אין לאדם הרבה סיכוי לגבור עליו, כי הגוף וצרכיו קודמים לשכל במציאותנו הפרטית "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", תינוק שנולד אינו שונה מכל בעל חיים ועד שהוא מקבל שכל לוקח זמן, ואת השכל צריכים לשאוב מהתורה שקדמה למציאות הנחש בעולם. זו הדרך היחידה לגבור עליו.

לכן, אחרי שמראה הקב"ה לאדם איך יכול להראות גן העדן שלו הוא מודיע לו שעליו לעבוד קשה כדי להשתפר ולהתעלות, וגם לשמר את הקיים, שעל זה אמר "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", והעבודה היא בעניין של התעלות, כי כשלא עובדים לא מתעלים ואז בהכרח יורדים, וכן עליו לשמור על הקיים – לא לסגת ממה שכבר השיג, יהיה אפילו דבר קטן שבקטנים,  כי יש אין סוף מקרים המשנים ומטלטלים את האדם, לכן עליו לשמר את הקיים.

האדם יכול לעשות זאת בכוח הבחירה, כי זה מה שמייחד אותו כאדם. ודווקא בעניין זה נבדל הוא מבעלי החיים, ולכן גם אחרי שהנחש מתגבר עליו, ואין אדם שהנחש שלו לא מתגבר עליו, אומרת לו התורה: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע", כלומר שהאדם הוא נברא יחיד ומיוחד בעולם (הָיָה – כְּאַחַד) והייחודיות שלו היא בכך שמִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע – ממנו מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ולכן עליו לבחור נכון. ועיקר הבחירה הנכונה היא לבחור בתורה, לבחור לקחת כוח מהשכל הכולל שקודם לנחש, להתחבר לתפילה שהיא שורש השכל הנכון והיא למעשה שורש התורה, כי כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יכול ליפול בבורות עמוקים מאוד, לכן עליו להתחבר לתורה ולתפילה הקודמים לנחש.

זה מה שקרה לאדם הראשון, עליו נאמר: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם", הוא פנה מהציווי שאסר עליו להשתעבד לגוף, שינה פנייתו, והתוצאה הייתה שילוחו מגן עדן. הוא שינה פניו, סר מהכיוון של השכל לכיוון הגוף והתוצאה הייתה שעליו יהיה לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם".

לכן, או שאתם במדרגת "לעובדה ולשומרה" כנגד הנשמה, או שאתם עובדי אדמה כנגד הגוף, עבודה בכל מקרה תהיה לכם.