פרשת השבוע האזינו – שירה ושלוש שאלות

על עניין הייסורים הבאים על האדם יש שלוש שאלות עיקריות:

האחת – מאחר ונבראנו עם יצר רע קטלני המושך אותנו בטבעיות לכל הרעות אז מגיעות לנו מחיאות כפיים, אבל כאשר לא מצליחים להתגבר עליו לכאורה לא היינו ראויים לעונש כלל, מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו?

השנייה – איזה טעם יש בענישה לאדם, ומדוע יתעסק הכל יכול האינסופי עם יצורים זערוריים שכמותנו?

והשלישית – מה הסגוליות של עם ישראל שדווקא עליהם מפקחת ההשגחה בשבע עיניים, וכן מדוע בתוך האומה הישראלית מדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה יותר מהמון העם?

על שאלות אלו מתלונן איוב בספרו אותו כתב משה, על עוצמת היצר המתגבר אמר "יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי. זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי", כלומר מילא אם אני הייתי בורא את עצמי אז היה ראוי שאקח אחריות על מעשיי ואקבל גמול לטוב ולרע, כי אדם אוכל מה שהוא מבשל, אבל אם "יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי" אז מה הטענה עלי, אני הרי בסך הכל בובה על חוטים!

ואת שאלת אפסיות האדם לעומת האלוקים ניסח איוב כך, "חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם, כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי". מאחר שאיני גורם רעה רק לעצמי, ועוונותיי אינם משפיעים בעליונים, הלא יספיק שלעפר אשכב ואמות ולא יהיה לי שכר "וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי"!

ועל השאלה השלישית, הטוענת על הדגש ששמים על אלו יותר מאלו, אומר איוב – "מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל, זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם, בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹ-הַּ עֲלֵיהֶם". כלומר, הצדק האלוקי לא בולט לנגד עיני מאחר ואני רואה שרשעים מושחתים מתעשרים והולכים, ויש להם ילדים טובים בלי צרות ודינים מיותרים.

עד שהמתבונן בספר איוב בעיון גדול מבחין שכל השאלות המתעוררות מספר איוב נובעות משאלות אלו, שעיקרן בתמצית: האדם קרוב להיות אנוס בחטאיו, תימה שלאין סוף עניין בקרוצי חומר, ומדוע אין אחידות בדין?

משה רבינו, אדוננו, גדול נביאנו, מתיר ספקות אלו בשירת האזינו.

על השאלה הראשונה אמר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ". זאת אומרת, היסוד של האדם הוא טוב, ומה שכתוב ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" אין פירושו שהאדם רע מיסודו, עד כדי כך שאין לו יכול להשליט את הטוב!, לא כך הדבר, כי באמת, "עָשָׂה הָאֱלֹקי-ם אֶת הָאָדָם יָשָׁר", כלומר שהיסוד הטוב קודם לרע, ועל כן בכוחו להכניעו.

ועל הטענה השנייה האומרת כי אם "חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ", אמר משה "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ", היינו שלא יכול לטעון אדם "מָה אֶפְעַל לָךְ" שהרי הקב"ה הוא לנו כמו אב, וחטאי האדם מחללים שמו, כמו שנאמר בבת כהן (ויקרא כא, ט) "אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת".

ועל הטענה השלישית, ממנה עולה כי יכולה להיות תרעומת לישראל מדוע יגרעו משאר אומות ההולכים בהבלי הזמן ו"בתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת", משיב אדון הנביאים "…יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאל. כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". כלומר, ישראל והאומות שונים לגמרי, אומות העולם מסורים למזלות ואילו עם ישראל נמצא תחת השגחת המאציל בעצמו, ומכיוון שהם נתונים להשגחתו לכן מדקדקים איתם יותר, וזוהי חובה שהיא זכות אינסופית, זכות המובילה את האדם לשכון נצח בארמונו של מלך.

כללו של דבר, איש הישראלי צריך להכיר בכך שביסודו הוא טוב וביכולתו להגביר הטוב על הרע, למעשיו יש השפעה, וגמולו האינסופי גובר על טלטלותיו הזמניות.