פרשת השבוע כי תישא – לא זורקים יהלומים לפח
פרשת השבוע כי תישא - מה שפסול בעיניך הוא מה שיעזור לך ברוחניות. אל תשליך את "הפסולת שלך", העבר שלך - כי ממנו תתעשר ברוחניות. יהלומים לא זורקים!
העבר הוא יהלום – אל תשליך אותו!
האם חשבת פעם איך "יהלום" קיבל את שמו?
יהלום אינו אלא גוש פחם במקור, אלא מה, אלפי שנים של לחצים תת-קרקעיים וגזים למיניהם פועלים על הפחם כדי להפוך אותו ליהלום, היקר מכל אבני החן.
לכן, אם תשאלו יהלום האם הוא מצטער על העבר הקשה, הוא בודאי יענה בשלילה, כי בלי לחצי העבר, הוא היה נשאר גוש פחם. במקרה הטוב, היה מוצא את עצמו במערכת הסקה של מישהו.
בהקשר דומה ממש, אומר הקב"ה למשה רבינו" "פסֹל לך שני לֻחֹת אבנים כראשנים" (שמות לד, א). לכאורה, תמוה! הרי הקב"ה ציוה, "לא תעשה לך פסל" (שמות כ, ז), ואילו כאן מורה למשה רבינו ע"ה בלשון המזוהה עם אותו איסור "פסֹל לך". מדוע? הרי הקב"ה היה יכול לבטא את הוראתו למשה בלשון נעלה יותר, כגון חרש, כפי שנאמר בעניין אבני השהם, "מעשה חרש אבן" (שם כח, יא), או חצוב, כדוגמת מאמר הנביא, "ושמונים אלף חצב בהר" (מלכ' א' ה, כט), שהוא גם מטבע הלשון המצוי במדרש האומר "ומשה חצב שני לוחות אבנים" (תנחומא, פ' עקב, פרק ט'). ועוד קשה הדבר, המדרש שמובא כאן בפירושו של רש"י זצ"ל, "הפסולת יהיה שלך, משם נתעשר משה". אפשר להעלות על הדעת שמשה רבינו ע"ה מחזר אחרי שכר מצוה גשמי בעולם השפל הזה, או מבקש עשירות בכסף?
צריך להקדים ביסוד מאיר עיניים שמלמד אותנו רבנו בעל ה"שפת אמת" זצ"ל (שפת אמת, חומש דברים, יום כיפור תרמ"ז): "הלוחות הראשונות הן בחינת קדושה, שהיא מידת הצדיק הגמור. הלוחות השניות הן בחינת טהרה, שהיא מדרגת הבעל תשובה", ומסכם בזה הלשון, "יש בתורה דרך מיוחד בחינת צדיקים גמורים ויש דרך מיוחד לבעלי תשובה".
והנה, משה רבינו ע"ה העניו מכל אדם שעל פני האדמה. אפילו מה שנראה אצלו כעזות פנים הינו בעצם תכלית השפלות, שאמר לקב"ה במעמד הסנה: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג), כפי שפירש רש"י זצ"ל שם, "ביד מי שאתה רגיל לשלוח", ולכאורה נשמע כמתחצף כלפי שמיא, חס ושלום. משה רבינו לא יכול להבין כלל מה הקב"ה רוצה ממנו, שבעיני עצמו הוא רחוק מלהיות גדול הדור הראוי לתפקיד המנהיג שיוציא את עם ישראל ממצרים. וקשה גם לפירוש הנ"ל של רש"י, המשתמע שאהרן הוא שליח השם. כלום ראינו עד כה שאהרן נשלח בשליחות כל שהיא?
משה רבינו ע"ה ראה באחיו הבכור צדיק גמור, בעל מידות מושלמות, שהוא קיבל תורה מעמרם אביו, שקיבל מקהת, שקיבל מלוי, שקיבל מישראל סבא ע"ה. בעיני משה, אהרן הוא הראוי להיות החוליה הבאה בשרשרת מנהיגי הדור, הצדיקים הגמורים. חשבון משה רבינו ע"ה הוא פשוט: צדיק הדור רגיל להיות שליח השם, אהרן הוא צדיק הדור, אז מן הראוי שאהרן יוציא את ישראל ממצרים.
כאשר הקב"ה פונה אל משה, משה נדהם, ובאמת לא הבין מה רוצה ממנו הקב"ה. בעזרת השם, אם לא טעיתי, אמר משה לקב"ה, ריבונו של עולם, למה הינך פונה אלי? גדלתי במצרים בבית פרעה ובין גויים. הנני חתנו של יתרו, לשעבר גדול כהני העבודה הזרה. לא למדתי בחדר, לא בישיבה קטנה, לא בישיבה גדולה, וגם לא בכולל. אני סך הכל בעל תשובה מן הרחוב! אחי אהרן הוא גם תלמיד חכם וגם מושלם במידות, אשר גדל בתוך עולם התורה וקיבל את המסורה מאביו ומאבות אביו, והוא חתן אצל המשפחה הכי מיוחסת בשבט יהודה, שאשתו בת עמינדב וגיסו נחשון נשיא השבט…
משה רבינו אינו מחשיב כלל את השגתו הנשגבת, את מסירותו בעד כל נפש בישראל, את מידותיו הטהורות, ואת כושר מנהיגותו. הוא באמת ובתמים לא רואה את עצמו במדרגת אחיו, זו של צדיק גמור, כל שכן מנהיג הדור של עם צדיק וקדוש. אולם הקב"ה חושב אחרת, ובכל אופן ממנה את משה כמנהיגם ומושיעם של ישראל. משה רבינו רואה את עצמו, וגם זה בקושי, כבעל תשובה בלבד.
בעלותו פעם שניה ושלישית על הר סיני, קיבל משה רבינו ע"ה את כל התורה כולה, גם מה שעתיד להתחדש בכל הדורות ובכל הזמנים. שוב, משה רבינו ע"ה בקושי החשיב את עצמו כבעל תשובה, כל שכן כצדיק. כך, הכל בא על מקומו: הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה "פסל לך", לשון פסולת דייקא: מה שבעיניך חסרון, בחינת פסולת, שגדלת בבית פרעה ולמדת טכסי מלכות בזמן שאחיך אהרן שקד על התורה, לא היה בתחום בחירתך.
יתכן וכך שמע משה רבינו על הר סיני: "אני גרמתי שתגדל במקום רחוק", אומר לו הקב"ה, "כדי שתוציא את הניצוץ דקדושה מתוך ארמון פרעה, ושתביא את כל הכוחות שרכשת במצרים ובבית המלך אל תוך עולם התורה, על מנת להנהיג את כלל ישראל. ובכן הפסולת שלך, ומה שאתה רואה כחסרון, חכמת הגויים שרכשת, הוא דווקא יתרון שיעזור לך בדיעבד בלימוד התורה ובעבודת הקודש, ושיביאך לעשירות רוחנית". זוהי כוונת פסל לך, מה שפסול בעיניך הוא זה שיעזור לך ברוחניות, ו"הפסולת שלך", שלא צריך להשליך את כל העבר, אלא אדרבה, צריך להכניס את החיובי שבו אל תוך עולם התורה.
היות ומשה רבינו ע"ה קיבל את כל התורה, אזי קיבל הן את החלק של הצדיקים הגמורים והן את החלק של בעלי התשובה. כך, משה רבינו היה מסוגל ללמד תורה לכל כלל ישראל. מכאן ראיה ברורה שחייו בעבר, לא רק שלא היו לרועץ, אלא אדרבה, היו לכלי עזר בהקניית רוחניותו.
כאן ישנו לימוד חיוני לכל בעל תשובה: אל לו להצטער שלא נולד במקום ובתנאים טובים יותר מבחינה רוחנית, כי נסיבות לידתו לא היו נתונות לבחירתו, ונקבעו לפי התיקון הדרוש לנפשו על פי רצון עליון. לפיכך, הקב"ה מצפה שבעלי התשובה ינצלו את הכוחות שרכשו בחייהם הקודמים, כגון בצבא או באוניברסיטה, כדי להכניסם לעולם התורה ולהעלותם בקדושה ובטהרה. יש להילחם נגד היצר הרע עם תעוזה של צנחן, לשקוד על התורה בכוח של אתלט, ולדייק בלימוד בדיוק של מהנדס. חכמת הגויים ניתנת לתיקון. זהו כפי מאמר רש"י זצ"ל על פי המדרש, הפסולת שלך, זאת אומרת, העבר שלך – אל תשליכנו, כי ממנו תתעשר ברוחניות.
זאת בעזרת השם כוונתו הצרופה של ה"שפת אמת" זי"ע, שתורתם של בעלי התשובה היא זו המסוגלת לתקן את החכמות החיצוניות ולהעלות את הניצוצות דקדושה שנפלו ונלכדו בין גויי הארצות. זוהי הסיבה שנשמה נשלחת למקום רחוק מאוד מתורה, כדי שתאסוף את הניצוצות דקדושה מן המקום ההוא ותעלה אותם אחר כך עם כניסת האדם לעולם התורה והתשובה. וכפי שמדגיש מורי ורבי הרב שלום ארוש שליט"א תדיר, לקב"ה יש תכלית ומטרה בכל אשר הוא עושה. לכן, אם הקב"ה החליט שהעבר שלנו היה במסלול מסוים, אזי בודאי ניתן למצוא באותו מסלול יהלומים יקרים שאפשר להכניס אותם לעבודת השם. לא להשליך אותם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור