פרשת השבוע פנחס – לשחות נגד הזרם

פנחס בן אלעזר הוא אליהו הנביא, כך מלמדים אותנו חז"ל, יש אומרים כפשוטו, ויש אומרים על שם הקווים הדומים באישיותם – שניהם קנאו לטהרת ישראל, שניהם השכינו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לשניהם לעגו, ושניהם עמדו מול גדולי וחשובי בני דורם: אליהו מול עובדי הבעל, ופנחס מול כל שבט שמעון.

וזו תכונה ישראלית עתיקת יומין – לעמוד בעברו השני של הנהר, לשחות נגד כיוון הזרם, שבזכות זה הייתה הגאולה הראשונה, כמו ששאלו הקדמונים: בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים? והתשובה לכך: שלא שינו את שמם, ולא את סגנון דיבורם, לא את לבושם, ולא היו פרוצים בעריות. כלומר, ישראל עשו הפוך ממצרים, כל העולם ישרו קו עם הסטייה, הפכו את העקומה לישרה, ובני ישראל 'סרבו פקודה', הקְדֵשָׁה לא הפכה אצלם לקדושה. זה מוטו קדמון אצל היהודים.

וזה לא דבר קל, כי לסביבה השפעה תהומית על האדם, עד כדי כך שהרבה מ'המבינים' משוכנעים שלסביבה השפעה גדולה יותר מאשר תכונות התולדה, לכן מכל הזכויות שהיו לישראל הדבר שגאל אותם הוא העובדה שלא התערבו בגויים ולא למדו ממעשיהם. בלי יכולת סגולית זו, אותה ראה בלעם ועליה אמר "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', לא היה חלילה נצח לישראל, כי כל מה ששייך לעניין "נצח ישראל לא משקר" הוא רק בגלל שעם ישראל לא מתכחש לעברו ועומד תמיד מעברו השני של הנהר, ואם תרבות זרה נכנסת לקרבו מיד מתעוררת רוחו של פנחס בקרבו לכלות הקוצים מן הכרם.

כך אבחן תכונה ישראלית זו הסופר הרוסי לב טולסטוי, ואמר: היהודי הוא סמל הנצחיות. הוא שרדיפות וטבח במשך אלפי שנים לא הצליחו להשמידו, הוא שאש או חרב או אינקוויזיציה לא הצליחו למחותו מעל פני האדמה. הוא שהיה הראשון להביא לעולם את דבר האלוקים. הוא שהיה במשך זמן רב כה שומר הנבואה ואשר מסר אותה לשאר העולם. עם כזה לא ניתן להשמיד. היהודי הוא נצחי כמו הנצח עצמו." עם ישראל שומר את הנבואה, ומי ששומר את עברו, העתיד לא יכול להשמידו.

זה מה שמבקש מאתנו הנביא: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם.. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם", כי יש עניין גדול להביט ולעיין בדמותו של אברהם בעיקר בעניין העמידה האיתנה שלו נגד כל העולם, שכל בני דורו עובדי אלילים מקדשי זימה היו והוא זעק על אמונת הייחוד והטהרה, לכן מעיד עליו יוצרו 'אחד היה אברהם' – שהיה רק יחידי בעולם ולא הסתכל על בני האדם שסרים מדרך ה' ושוקעים בתעתועי הזמן, וממנו למד יעקב שנאמר בו "ויוותר יעקב לבדו", וזה ממידותיו של הקב"ה, מידה של 'לבדו'. וכן על מרדכי היהודי נאמר "איש יהודי היה בשושן הבירה". ואמרו, שהיה איש יחידי, כי גם הוא שחה נגד הזרם ולא התפתה כמו כולם ממעדני אחשוורוש.

וזו בקשת הנביא מישראל: תתבוננו על הסלע ממנו נחצבתם, תאפשרו לרוחו של אברהם אבינו לנשב בקרבכם, ואם צריך אל תהססו לשחות נגד הזרם, כי משה מדבר אל ישראל 'בעבר הירדן' כמרמז להם להיות תמיד בעברו השני של העולם, כי דג ששוחה עם הזרם אין ראיה שהוא חי, יכול להיות שהוא מת ונסחף עם הזרם, אבל דג ששוחה נגד הזרם בוודאי חי.

ויתכן שלכך התכוון המשורר שסמך את המילים "עם ישראל חי" עם "עוד אבינו חי", להורות שקיומו של ישראל במשך כל הגלויות הוא רק בזכות הליכתם בדרכו של אברהם – שהיה 'כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד'.