פרשת השבוע פקודי – החלק החסר

"וכבוד ה' מלא את המשכן" – כך נחתם ספר שמות, וכתוב זה מגיע אחרי תיאורים רבים בהם התורה מספרת לנו על שלמותו של המשכן. יש זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ואבנים טובות, יש ארון ושולחן ומנורה ומזבח וכיור, והכל מדהים ביופיו, והכל משוח בשמן משחת קודש, הכל מעיד על שלמות, ושלמות מעידה על השלמות הנמצאת מחוץ לבריאה, כלומר על הבורא!

כך חותמת התורה את ספר שמות ברעיון העצום הזה – השלמות היא רק לאלוה, לכן אפילו משה בחיר הבריאה המושלם שמבין כל הנבראים "לֹא יָכֹל לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". כל שכן כל אדם, אין לו גישה לשלמות, כי האדם הוא תמיד חסר, הפרופיל המקסימלי שלו יכול להיות תשעים ושבע. 

וכן בכל פעם שהתנ"ך משתמש בלשון "מלא" לגבי הקב"ה, כגון "מלוא כל הארץ כבודו", אין זה אומר שהקב"ה ממלא את המרחב בצורה גשמית, אלא המשמעות היא שהארץ מעידה על שלמותו של הבורא, כי השלמות איננה מתכונות הבריאה, ואם יש שלמות בבריאה הרי ששלמות זו הוזרמה אליה ממקור של שלמות שנמצא מחוץ לבריאה.

זו אחת המשימות הקשות שיש לאדם בעולם – להכיר בכאב החיסרון, כי הנפש מתנועעת תמיד בין הרצון שלה לשלמות לבין ההכרה במציאות החסרה, זה הרצוא ושוב של הנפש, זה הסולם שבו מלאכי האלוקים עולים ויורדים, עולים כדי להשיג את השלמות ויורדים עם מידת הסתפקות ממה שכן השיגו, מטי ולא מטי, מגיע לא מגיע.

את הקושי הזה, להתרצות לקבל בשובה ונחת את היותנו חסרים, ירשנו מאדם הראשון שלו הקב"ה נתן קרבה לשלמות. שהרי הייתה לו ממשלה על הכל, כמאמר הכתוב "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו, צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי, צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים". אך רק דבר אחד לא היה לו – עץ הדעת טוב ורע! החיסרון הזה הטריף את חושיו, הוא לא יכול היה לשאת את זה כי זה היה עבורו העד שהוא חסר. אם משהו אחד חסר לי, משמעו שאני לו מושלם. ואם אני לא מושלם, זה אומר שאני לא הא-לוה. ואם אני לא א-לוה, אז שום דבר לא שווה.

החלק החסר, העד לחיסרון שלו, יכול להטריף לאדם את החושים שלו, אבל על מה זה באמת מעיד?…

זה עומק הפיתוי של הנחש הקדמוני "והייתם כאלוקים" – תהיו שלמים, כי אם אתם לא שלמים אתם לא שווים.

ולזה רומזת הגמרא באומרה שהמן ההגגי שורשו בעץ הדעת. כי הגמרא שואלת, היכן רמוז המן בתורה? ומשיבה מהכתוב – "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ". הֲמִן, זה אותיות המן. כלומר, כמו אדם הראשון כך גם המן – הייתה לו ממשלה על הכל, שפע פרנסה, ממלא מקום ראש הממשלה, כולם משתחווים לו, יש לו מאות ילדים, עשרות נשים, רק דבר אחד העיק עליו – שמרדכי היהודי לא משתחווה, והדבר שהעיק עליו הרס לו את הכל "כל זה איננו שווה לי", כי אם יש משהו שאני לא משיג זה אומר שאני לא אלוקים, ואם אני לא אלוקים אז אין טעם בכל מה שיש לי.

זה סוד הנקודה הטובה עליה דיבר רבי נחמן מברסלב. הנקודה שהיא רק חלק, היא לא שלמות, ובכל זאת, יש בכוחה להאיר את כלל המציאות של המתבונן הנבון והשמח בחלקו אשר נתן לו האלוקים בעולמו השלם.